סיכום העשור הראשון של המאה ה-21 (2009-2000): חלק ח', סרטי אימה
סיכום העשור באידיבי ממשיך עם המאמר השמיני בסדרה מאת יונתן דורון. אם פספסתם חלק כלשהו בסדרה, לחצו כאן!
—–
סרטי אימה
בעשור הזה ניתן לראות שלוש מגמות בסרטי האימה, אחת הסוגות הוותיקות בקולנוע: גרסאות לסרטים מהמזרח הרחוק, סרטי זוועה ואתחול מחדש של סדרות סרטים ותיקות. סרטי אימה זולים יחסית להפקה ואין צורך בסיפורים מורכבים מדי. וכמו שאוהבים בימינו, בשל המעריצים הצמאים לבהלות ודם, הסרטים מניבים הכנסות יפות בסוף השבוע הראשון של יציאת הסרט.
ב-2002 סרט אימה המבוסס על סרט יפני, עם שחקנית מוכרת אך לא מפורסמת בשם נעמי ווטס ("מלהולנד דרייב"), הרוויח מעל מאה מיליון דולר בארה"ב. ל"הצלצול" היפני נעשו שלושה סרטי המשך, לגרסה האמריקאית יש סרט המשך אחד בלבד.
בעקבות הצלחת הסרט נוצר גל של גרסאות אמריקאיות לסרטי אימה המבוססים על סרטי אימה מהמזרח הרחוק (בעיקר יפן, אך גם הונג קונג, קוריאה ותאילנד). בין הסרטים הנוספים שבהם בחורה יפה נבהלת ונמלטת על נפשה: "הטינה" (2004) עם שרה מישל גלר (גם לו סרט המשך אחד), "מים אפלים" (2005) עם ג'ניפר קונלי, "העין" (2008) עם ג'סיקה אלבה, וכן: Pulse (2006), One Missed Call (2008), Mirrors (2008), Shutter (2008).


השחקנית 

הקומיקאית 