ארכיון לתאריך פברואר, 2010

ביקורת DVD: בעקבות אנשי המערות

מתוך בעקבות אנשי המערות.

מתוך בעקבות אנשי המערות.

כמו כל מותג טוב בחיים, גם BBC, כמעט אף פעם לא מאכזבים. אנחנו לא יודעים איך זה בדיוק אצל אחרים, אבל כשאנחנו שמנו את הדי.וי.די של "בעקבות אנשי המערות", התרווחנו על הספה האהובה עלינו, ולחצנו "פליי", אחזה אותנו התרגשות קלה, שכן לא מדובר ב'סתם' די.וי.די, ב'עוד' סרט הוליוודי, כי אם בהפקה של ה-BBC. מה בן אדם צריך לדעת יותר מזה, כדי ליצור אצלו רמה כלשהיא של ריגוש? ואכן, פרק אחר פרק (4 סה"כ) צפינו בהנאה ובסקרנות, וכמעט ללא רגעי שעמום – וכעת אנחנו יכולים להמליץ על הצפייה בהפקה מושקעת זו.

אז נכון, לא מדובר ב"סרט חובה לכל מי שמחשיב את עצמו סקרן", שכן לא מדובר בעלילה מי יודע מה, וגם לא ביכולות משחק מטורפות, ובטח שאין פאנצ' ליין מטורף ובלתי צפוי. ובכל זאת, מי שמבקש לעצמו שעתיים של עניין וצפייה מרתקים, עם רגעי מתח קלים פה ושם, יכול להנות בלי לשים לב. מי שמחפש את האקשן והמתח, שייקח משהו אחר בבלוקבסטר ("מחוז 9" או אחד החדשים האחרים שנשמעים לא רעים).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת #2: הנסיכה והצפרדע

מתוך הנסיכה והצפרדע.

מתוך הנסיכה והצפרדע.

בשנות התשעים הסרטים המצוירים של דיסני היו בגדר אירועים קולנועיים ושוברי קופות בטוחים. במקביל לפריחה של סרטי האנימציה הממוחשבת, ירד קרנם של הסרטים הדרמתיים הקלילים משובצי השירים של דיסני שנועדו לילדים וגם מבוגרים נהנו מהם. אחרי שרשרת הצלחות פושרות עד כישלונות כואבים במאה ה-21 התכוונו לסגור את המחלקה ולהתרכז בסרטי אנימציה ממוחשבת, אך עם כניסתו של ג'ון לסטר מפיקסר אל דיסני, הוחלט לשוב לסרטים מצוירים ביד (שלא יוקרנו בתלת מימד).

עם "הנסיכה והצפרדע" שבים דיסני להתבסס על אגדה ידועה. הקסם המוכר ישנו בסרט, ניו אורלינס של תקופת הג'ז נראית נהדר ויש קטעים משגעים, אך יש משהו מקרטע בסיפור ומשתדל-מדי בהרפתקה שלפנינו. במאי הסרט, רון קלמנטס וג'ון מוסקר ("כוכב המטמון", "הרקולס"), לא מצליחים לשחזר את הרמה של שני סרטים קודמים אחרים שלהם, "בת הים הקטנה" ו"אלאדין", שניים מהסרטים המצוירים הטובים ביותר של דיסני.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

אוסקר 2010: סקירת המועמדים והימורים

אוסקר 2010: המנחים אלק בולדווין עם סטיב מרטין.

אוסקר 2010: המנחים אלק בולדווין עם סטיב מרטין.

ביום ראשון ה-7.3 (שני לפנות בוקר על פי שעוננו) יתקיים טקס חלוקת פרסי האוסקר 2010 (ה-82 במספר). השנה ינחו את הטקס סטיב מרטין ואלק בולדווין. על אף ריבוי הטקסים, זה עדיין טקס הפרסים הנחשב ביותר בעולם הקולנוע. זוהי סקירה של המועמדים ותחזית לזוכים.

הסרט הזר הטוב ביותר
"עג'מי" (ישראל)
"הסוד שבעיניים" (ארגנטינה)
"סרט לבן" (גרמניה)
"נביא" (צרפת)
"חלב הצער" (פרו)

מועמדות שלישית ברציפות לישראל. אם "עג'מי" יזכה זו תהיה הפעם השנייה שאת הסרט הזר הזוכה ביימו שניים, אחרי "החנות ברחוב הראשי" (1965). אם "עג'מי" לא יזכה, נהיה המדינה עם הכי הרבה מועמדויות ללא זכיה (9).

עם "נביא" האלים, צרפת מגדילה את ההפרש שלה מאיטליה כמדינה עם הכי הרבה מועמדויות (35 לעומת 26 של איטליה; עשרה סרטים איטלקיים זכו בפרס לעומת תשעה בלבד מצרפת). המועמדות לפרס הצילום של "סרט לבן" (שזכה בדקל הזהב, הפרס הראשון בפסטיבל קאן) אינה בהכרח מבטיחה לו את הניצחון בקטגוריה הזאת. שלושה סרטים דוברי גרמנית זכו בשבע השנים האחרונות. אם הפרס ילך ל"חלב הצער", המועמד הראשון אי פעם מפרו (שזכה בדב הזהב, הפרס הראשון בפסטיבל ברלין), או "הסוד שבעיניים" הארגנטינאי, זו תהיה הזכיה השנייה בלבד של סרט מדרום אמריקה.

עד העשור האחרון זוכים מחוץ לאירופה היו דבר נדיר: רק 3 מתוך 44 סרטים זוכים עד 1999 (מאלג'יריה, חוף השנהב וארגנטינה; שני הראשונים דוברי צרפתית), ומאז ארבעה מתוך תשעה זוכים הגיעו מחוץ לאירופה (טייוון, קנדה, דרום אפריקה ויפן).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

קלאסיקה מהעבר: שדרות סאנסט

וויליאם הולדן עם גלוריה סוונסון. מתוך שדרות סאנסט.

וויליאם הולדן עם גלוריה סוונסון. מתוך שדרות סאנסט.

כדי לפתוח את סדרת מאמרי הקלאסיקות מהעבר שלי, בחרתי להתרפק על אחת מפנינות הקולנוע הקלאסיות והטובות ביותר של אחד הבמאים האמריקאים הטובים בעיני, בילי ווילדר, בסרטו מ-1950: "שדרות סאנסט". מדובר באחד הסרטים האהובים עלי ביותר ואני בטוחה שגם ב-2010, הוא ירתק כל צופה בין אם הוא חובב קולנוע, ובין אם מעריץ מושבע של קלאסיקות קולנועיות. אני מאמינה בכל ליבי שגם אחרי "אווטאר" וכל המינוף הטכנולוגי של המדיום הקולנועי ב-60 שנה מאז יציאת סרט זה לאקרנים לא יתנו לאף יצור כחול וחתולי להגדיר את הקולנוע שלנו. אני באופן אישי לא הולכת להחליף לעולם את גלוריה סוונסון, שמוכנה לקלוז אפ שלה (צריך לראות כדי להבין את המשפט הזה) בעד שום הון שבעולם. גם אם הסרט נראה איטי מדי, משוחק בהגזמה תאטרלית ועוד בשחור לבן – השם ישמור – הוא מציג את אחד הדיונים המרתקים בנושאים כמו: זיקנה, כוכבות, התאווה לפרסום וחשוב מכל: ההבנה שלעולם לא תשוב תהילת העבר שחלפה או הנעורים שאף דמעה לא תשיב בחזרה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

קדימון ראשון ל"סיוט ברחוב אלם" 2010

"סיוט ברחוב אלם", הגרסה המחודשת שתעלה בקרוב לאקרנים בארה"ב, התחדשה בקדימון ראשון מהסרט. מי שמפחד שיותר מדי מהעלילה תיחשף בפניו (כמה רחוק הסרט הזה כבר מהמקור?), יכול להסתפק בהצצה הקצרה שעלתה לטלויזיה, ומופיעה כאן בעמוד זה מיד אחרי הקדימון. תהנו:

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת #1: הנסיכה והצפרדע

מתוך הנסיכה והצפרדע.

מתוך הנסיכה והצפרדע.

הקסם של דיסני הוא אלמותי ועולם הפנטסיה שלו מופלא עבורי. נגיד שאני צעירה לנצח במובן הזה. אז נכון שמתבגרים עניין הגשמת החלומות נראה כמו פנטסיה רחוקה, אך חייבים להודות שמעט אסקפיזם, קתרזיס והנאה לא ניתן לתחום לאף גיל ספציפי. בחירותיהם של האולפנים ליצור עיבוד מחודש לסיפור הקלאסי "נסיכת הצפרדע" ולהציב בתפקיד הראשי של סרט מצויר שלהם גיבורה שחורה – זו הפעם הראשונה – הופכות אותו ליחודי, חדשני ואם תשאלו אותי לבין הטובים ביותר שעשו בשנים האחרונות.

נסיכות עם שמלות מרמלה, נסיכים שרמנטיים על סוס לבן והרבה אבק פיות, היו רק חלק מאותם דברים שכל אחד מצפה למצוא בסרט אנימציה, ובעיקר באחד של דיסני. אז איך אפשר לשנות את הנוסחה השחוקה של הצלת העלמה במצוקה? כדי להשיג את החידוש, ב"הנסיכה והצפרדע" התהפכה הקערה על פיה. הבחירה בגיבורה שחורה בהחלט יכולה לתעל כל סיפור אגדה קלאסי ולבן לכיוונים חדשים, וזה בדיוק מה שבמאי הסרט רון קלמנטס וג'ון מוסקר רצו להשיג: סיפור אגדות שידבר סוף סוף לכולם. אין ספק, שמאז בחירתו של הנשיא ברק אובמה לנשיאות ארה"ב חל היפוך משמעותי בחשיבה וניתן לראות יותר ויותר יצוגים של שחורים בקולנוע ובטלויזיה. די מפליא שעד היום לא נראתה אף נסיכה שחורה בסרטים של דיסני והקשת האתנית של דמויות האחר, שכבר הציגו בסרטיהם לא הנחילו לאף דמות נשית שונה במראה את הכותרת "נסיכה". במקרה הטוב היו הנשים האחרות בסרטים אלה אקזוטיות ושוחרות שלום כמו במקרה של פוקהנטס, לוחמניות ועקשניות כמו מולאן, או חשודות במעשה כישוף כמו אזמרלדה הצוענייה ב"גיבן מנוטראדם".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת: פובידיליה

עפר שכטר. מתוך פובידיליה.

עפר שכטר. מתוך פובידיליה.

ברוכים הבאים למאה ה-21, שבה אין צורך לצאת מהבית. בזכות (או בגלל) המחשב אפשר להישאר בבית ולעבוד, להזמין מצרכים, להזמין משלוחים ממסעדות, לשלוח דוא"ל, לדבר עם אנשים בטלפון, מה-לא. מעודד לראות שבמאה הזאת עושים בישראל גם סרטים שלא עוסקים ב"מצב", שלא מתמקדים במלחמה, בחיילים, בדתיים או בערבים. את "פובידיליה" (בפ"א רפה), שם לא מוצלח שמקורו מוסבר בסרט, ביימו האחים יואב ודורון פז שכתבו את התסריט עם יזהר הר לב, על פי ספרו הראשון בן למעלה מחמש-מאות העמודים שיצא ב-2002.

הגיבור חסר השם שלנו (עפר שכטר), או "רגב" בתקצירים באינטרנט, גר בדירה מרווחת עם חצר. הוא לא יוצא משטח הבניין אלא רק לגינה המטופחת והוא ממש לא מרוצה כשמתווך דירות שהוא מכיר (שלמה בר שביט) מודיע לו שעליו לפנות את הנכס תוך חודשיים-או-שלושה חודשים כי בעל הבית, שנמצא בוונצואלה, החליט למכור אותו, ומיד הוא מתחיל להביא קונים פוטנציאלים לראות את הדירה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

מקבץ המלצות סינמטקים 25.02-03.03.2010

שירלי מקליין עם דברה ווינגר. מתוך תנאים של חיבה.

שירלי מקליין עם דברה ווינגר. מתוך תנאים של חיבה.

אירועים מיוחדים

שבוע קולנוע אירי
3.3-18.3 סינמטקים תל אביב, ירושלים, חיפה וראש פינה

סרטו זוכה פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל טרייבקה של קונור מק'פירסון, "ליקוי ירח", יפתח השנה את שבוע הקולנוע האירי בסינמטקים. לצד הסרטים באורך המלא שיעלו על מסכי הסינמטקים, יוקרנו גם סרטים קצרים תוצרת אירלנד. בין הסרטים באורך מלא שיעלו למסכים ניתן למצוא גם את "רעב" של סטיב מקווין, זוכה פרס מצלמת הזהב בפסטיבל קאן.

הרצאות

פרשת השבוע
26.2 סינמטק תל אביב

השחקן מתי סרי מנחה ומארח סדרת מפגשים חודשית המבוססת על תכניה של פרשת השבוע במקרא. המרצה האורח הפעם הוא רון פוגל, והפרשה היא 'תצוה' – פרשה העוסקת בפירוט רב בבגדי הכהן הגדול, שלהם תכונות אופי המשקפות את תכונות נפש האדם. חלק חשוב ועיקרי בבגדי הכהן הינו החושן עליו רקומות תריסר אבנים בעלות תכונות וצבעים שונים המאפיינים את שבטי עם ישראל, המיוחדים בגוונם ובאופיים, ומאוחדים בדתם ובאמונתם. לצד ההרצאה יוקרן הסרט "קוקו לפני שאנל" של אן פונטיין.

סרטים מומלצים

"תנאים של חיבה" (1983)

סרט מעולה. הוא מצחיק ומרגש, עם שחקנים מעולים ותסריט שנון. סרטו הראשון של ג'יימס אל. ברוקס, שאחראי לשורה של סדרות מצליחות (כולל "טקסי" ו"משפחת סימפסון"). התסריט מבוסס באופן חופשי מאוד על ספרו של לארי מקמרטי, שכתב את "יונה בודדה" וזכה באוסקר על התסריט של "הר ברוקבק". "תנאים" זכה בחמישה פרסי אוסקר, כולל סרט, במאי, תסריט, שחקנית ראשית (שירלי מקליין) ושחקן משנה (ג'ק ניקולסון). ניקולסון זכה באוסקר השלישי שלו על סרט אחר שביים ברוקס: "הכי טוב שיש", והוא השתתף גם ב"משדרים חדשות" (1987) של ברוקס והשנה נראה אותו גם ב"מאיפה לך?" (2010) כאבא של ריס וית'רפסון.

הקרנות:
25.2 חולון, 20:30

—–

"נער החידות ממומביי" (2008)

הזדמנות לצפות בקולנוע, כפי שצריך לראות את הסרט שכבש את העולם. גם התסריט הזה הוא עיבוד מלא תוספות לספר רב-המכר, וכך צריך להיות: הקולנוע הוא מדיום אחר. סרט לא צריך להיות נאמן לספר.

הקרנות:
26.2 ירושלים, 10:30

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ג'ייסון סיגל מצטרף ל"מורה רעה"

השחקן והיוצר ג'ייסון סיגל ("קח את זה כמו גבר") הצטרף לקומדיה "מורה רעה" (ש.ל.ר, Bad Teacher) לצידה של קמרון דיאז. ג'ייק קסדן ("הולך חזק: סיפורו של דיואי קוקס") יביים את הסרט על פי התסריט שכתבו אנשי "המשרד", לי אייזנברג וג'ין סטופינצקי.

העלילה מספרת על מורה גסת רוח ונצלנית-כספית (דיאז) בבית ספר על יסודי, שהחבר שלה זורק אותה, והיא עוברת לנסות לזכות באהבתו של המודל לחיקוי של המורים בבית הספר. סיגל יגלם את המורה להתעמלות.

ההפקה צפויה לצאת לדרך בחודש הבא, אך לאולפני קולומביה חסר שחקן לתפקיד המודל לחיקוי.

ביקורת #2: שאטר איילנד

ליאונרדו די'קפריו. מתוך שאטר איילנד.

ליאונרדו די'קפריו. מתוך שאטר איילנד.

"שאטר איילנד" מוגדר כסרט מתח פסיכולוגי. במהלך הצפיה לא חשתי בשום מתח מכל סוג שהוא, והפסיכולוגיה – היא היתה שם רק בגלל המוסד לחולי נפש בו התרחשה העלילה. כמו המשוגעים בסרט גם אני חשתי לכודה באולם ולא במובן החיובי, בעיקר בשל שעמום גדול שאפף אותי במהלך ההקרנה. מה שתסכל אותי כל כך היה שמרטין סקורסזה, הבמאי ששמו הולך לפניו, חתום על מלאכת העשייה המפוקפקת הזו.

בהשוואה ליצירות המופת הקודמות של סקורסזה כגון "נהג מונית", "השור הזועם", "החבר'ה הטובים", "פסגת הפחד" ועוד אין-ספור אחרות, קשה לי בכלל למצוא הקשר לסרטו הנוכחי והתפל. אז כמובן, שהליהוק החוזר והדי עקבי של ליאונרדו די'קפריו בסרטו של סקורסזה מציג לנו שוב את הדמות השלווה למראה עין, שנועדה להסתיר את החרדה והפרנויה שלה, בדומה לבן דמותו בסרטו הקודם, "הטייס". ניתן לראות גם ב"שאטר איילנד", גם כן באופן די עקבי את זויות הצילום הנמוכות והאסתטיקה המוכרת בעיקר מ"נהג מונית". ובכל זאת לא הצלחתי להגיע לכדי התלהבות והתרגשות מבמאי שבדרך כלל לא מאפשר לי להיות אדישה לאף פריים שלו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

ביקורת #1: שאטר איילנד

מימין לשמאל: ליאונרדו די'קפריו, מארק רופאלו ובן קינגסלי. מתוך שאטר איילנד.

מימין לשמאל: ליאונרדו די'קפריו, מארק רופאלו ובן קינגסלי. מתוך שאטר איילנד.

"שאטר איילנד" היה אמור לצאת לעולם באוקטובר 2009 וניבאו לו מועמדויות רבות לאוסקר. הקרנת הבכורה שלו נדחתה והתקיימה החודש בפסטיבל ברלין, ועכשיו ניתן לצפות בו בארץ. אחרי התחלה מבטיחה של מותחן על חקירה מסקרנת, הופך הסרט לדרמה פסיכולוגית מעייפת, משעממת ובסופו של דבר שחוקה. החצי השני יזכיר לכם, בוודאי, סרטים שונים. אני מניח שבטקס האוסקר בשנה הבאה לא תשמעו את שמו של "שאטר איילנד" בין המועמדים.

הסרט מתחיל טוב, ללא הקדמות מיותרות. ב-1954 כשהמרשל טדי (ליאונרדו די'קפריוו) פוגש את שותפו החדש צ'אק (מארק רופאלו) על המעבורת בדרך אל "שאטר איילנד", אי סלעי בבוסטון שעליו ניצב כלא לאסירים חולי נפש. השניים חוקרים את נסיבות היעלמותה של אסירה (אמילי מורטימר) ונתקלים בקיר של התנגדות מצד הממונים (בן קינגסלי, מקס פון סידוב).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

פוסטר ראשון ל"סיוט ברחוב אלם" 2010

בכורת "סיוט ברחוב אלם" גרסת 2010 בארה"ב מתקרבת (אצלנו רק ביוני), וגלגלי השיניים של מערכות קידום הסרט מתחילים לנוע. את תפקידו של פרדי קרוגר המופיע בחלומותיהם של הצעירים מגלם הפעם ג'קי ארלי היילי במקום רוברט אנגלונד. בעוד האתר הגרמני מוביגוד קיבל לידיו כמה תמונות טובות מהסרט, אנחנו בינתים נסתפק בפוסטר החדש שהגיח לאינטרנט:

הפוסטר של סיוט ברחוב אלם 2010.

הפוסטר של סיוט ברחוב אלם 2010.