ביקורת: הסוד שבעיניים
מתוך הסוד שבעיניים.
"הסוד שבעיניים" מרתק ביופיו, ונמנה בין הסרטים היפים שראיתי. עלילת הסרט מאגדת דרמטיות, מתח וסיפור אהבה לא ממומש שנוגע ללב וסוחף את הצופה לכל אורכו כך שגם בסיום נותר טעם של עוד ותקווה עזה שכותרות הסיום לא תמהרנה להגיע. הדמויות בסרט הן בדיוק מהסוג שצופה יכול לאמץ לליבו ולאהוב בגלל האנושיות והחמלה שלהן. הסרט מחזיר במובן מה את האמונה בכך שיש מעט טוב בעולמנו ורק בשבילו שווה להתאמץ כל פעם מחדש.
מדובר במפגש הראשון שלי עם סרט של הבמאי הארגנטינאי חואן חוזה קמפנלה ("הבן של הכלה"). המפגש הזה הותיר אותי נפעמת, נרגשת ובמידת מה גרם לי להרהר בסיבה לכך שלא ראיתי את מטעמיו הקודמים. כל סצינה מבוימת בחמימות ומעבירה הרבה מאוד רגש. הדגש על הקלוז-אפים בשילוב עם קומפזיציות שמפקסות את תשומת הלב על העיניים תואם לשם הסרט ומציע חידוש מרנין בקולנוע העכשווי, שמביא בעיקר ספקטקלים למסך הגדול. קמפנלה מסרב לעמוד בקונבנציות של מותחנים ויוצר מומנטום לתכנים שבדרך כלל לא קיבלו בימה בז'אנר. הסצינות שלו ארוכות יחסית והדיאלוגים לעיתים חוזרים על עצמם, אך שימת הדגש על הדינמיקה האנושית גוברת על הכל והוא ראוי לכל השבחים.
השחקן