ביקורת: אסטרו בוי
מתוך אסטרו בוי.
"אסטרו בוי" הוא מעין גירסת אנימציה מודרנית ועכשווית לילדים של היום על סיפורו של פינוקיו ילד העץ. אם פינוקיו הילד מעץ היה חייב להפסיק לשקר ולגלות אומץ לב כדי להפוך לילד אמיתי, "אסטרו בוי", גיבור סרט האנימציה החדש בעל התכונות העל האנושיות מגלה את היחוד שלו באנושיות שכבר קיימת עמוק בתוכו מלכתחילה. מדובר בסרט אנימה חביב שלא פוסח על שום מסרים שגורים, ילדותיים ותמימים, ועם זאת יש בו התייחסויות לרגעים שהמבוגרים יעריכו מאד, והתוצאה בהחלט מהנה ברגעים מסוימים. על כל פנים, זו ודאי לא פנינת אנימציה כמו "למעלה".
סרטי אנימציה, ובעיקר אלו המשויכים לאולפנים הגדולים, נוטים לחזור על נוסחה אופטימית קבועה, ועל כן הקונבנציה מכפיפה אותם להציג מסרים אופטימיים והומאניים לקהל הצעיר. בשנים האחרונות חלה מגמה ברורה לפנות גם לקהל המבוגרים בסרטי המיינסטרים ומזמן סרט מצויר הוא לא רק סרט לקטנטנים. באמצעות 'קריצות' אינטרטקסטואלית, פראפרזות ובדיחות שהצעירים מפרשים כבידור סתמי, המבוגרים צוחקים משום הקונוטציה שמקשרת אותם לזכרונות שיש להם מהרגע המקורי. במאי הסרט, דיויד בוורס ("חיים בזרם"), ממשיך את המגמה הזו ומעניק לסרט רגעים כאלה שהופכים אותו לחווית בידור לכל המשפחה.
השחקן הותיק