ביקורת: התאום – מגרש השדים היהודי
גארי אולדמן עם אודט יוסטמן. מתוך התאום.
הסרט "התאום" מגולל את סיפורה של קייסי (אודט יוסטמן), בחורה צעירה שמגלה דברים חריגים מעברה המשפחתי. לקייסי יש כל מה שבחורה צעירה יכולה ליחל לו: חבר חתיך, חברים טובים ואבא תומך. נסיבות מותה של אימה תמיד העלו שאלות שנותרו ללא מענה והעיקו עליה. סדרה של אירועים מטרידים מתחילים לתקוף את מנוחתה של קייסי – חלומות בלהה וסיטואציות מוזרות הרודפות אותה כוללות דמות של ילד קטן שמאוחר יותר יתגלה כאחיה התאום שנולד מת.
אובדת עצות אל מול הנסיבות העל טבעיות שאופפות את חייה, קייסי מחטטת בחפצי המשפחה ומגלה להפתעתה שניצולת שואה יכולה לספק לה מעט תשובות למסתורין בחייה. הזקנה מספרת לה על "הדיבוק" בדת היהודית ומציעה לה לפנות לעזרת הרב סנדאק (גארי אולדמן), שיכול להוציא אותו ממנה. קייסי חושפת קללה משפחתית, שמקורה בגרמניה הנאצית. היא מבינה שאמה לא יכלה לסבול את נוכחותו הטורדנית של הדיבוק ועל כן שמה קץ לחייה. על מנת לחתום את הגולל ולהוציא את הדיבוק מהעולם שלה, קייסי צריכה שהרב סנדאק יערוך לה טקס גירוש שדים בהתאם למיסטיקה היהודית. מעבר לכך, קייסי צריכה לעמוד מול ישות שאפילו לא נולדה, המהווה חלק מהותי ממנה ורק השתחררות זו תביא לגאולתה.