שיטת השקשוקה

סיכום שנת תשס"ט (2008-2009) בקולנוע הישראלי

concluding20082009
משמאל למעלה, עם כיוון השעון: עג'מי, לבנון, שיטת השקשוקה, סיפור גדול.

שנת תשס"ט היתה בעיני שנה מוזרה למדי בקולנוע הישראלי. לא שהסרטים היו מוזרים, אלא דווקא תגובת הקהל להם. ימים ספורים אחרי ראש השנה ההיא, עלה לאקרנים בארץ הסרט "שבעה", שלטעמי היה יותר מדי אמנותי ומשעמם – בטח ובטח שמוערך יתר על המידה. אבל הפלא ופלא, כפי שזה נראה עכשיו, "שבעה" מכר הכי הרבה כרטיסים בשנת תשס"ט*. גם הקומדיה, "סיפור גדול", מכרה לא מעט-כרטיסים, בטח שבשביל קומדיה ישראלית בשלהי שנות האלפיים, ושוב, בעיני היתה לא יותר מאשר מרוממת רוח. מרוממת רוח פחות או יותר כמו "אצבע אלוהים" – שגם הצליחה לא רע. מהצד הנגדי של טבלת המכירות בז'אנר, ניצבות להן הקומדיות "רגליים קרות", "חומר למחשבה", ו"הכתובה", שלא זכו להצלחה מסחרית זהה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

הוכרזו הזוכים בפרסי הקולנוע הדוקומנטרי 2009

מתוך שיטת השקשוקה, זוכה פרס הסרט התיעודי באורך מלא הטוב ביותר.

מתוך שיטת השקשוקה, זוכה פרס הסרט התיעודי באורך מלא הטוב ביותר.

טקס פרסי הקולנוע הדוקומנטרי (התיעודי) לשנת 2009 (הרביעי במספר) התקיים אתמול (ה') בשעות אחה"צ (ושודר בערב, בערוץ הראשון), והכריז על זוכיו בתחרות השנתית שיזם פורום היוצרים הדוקומנטרים. השנה עמדה התחרות בסימן ירידה של כמעט 20% מהשנה שעברה בכמות הסרטים והפרויקטים התיעודיים שהוגשו לתחרות (בהשוואה ל-100 בשנה שעברה), וירידה של כ-30% בשווי המענקים והפרסים שחולקו לזוכים (כ-700 אלף ש"ח בהשוואה למיליון בשנה שעברה). את הזוכים בחרו כ-400 חברי פורום היוצרים הדוקומנטרים.

הזוכה בפרס הראשי הוא "שיטת השקשוקה" של אילן עבודי ומיקי רוזנטל, שגבר על "החול והים" של יעל קיפר זרצקי ורונן זרצקי, "הגלגול" של נתי ברץ, "דיפלומט" של דנה גורן ועל "הבית ברחוב טבנקין" של ליביו כרמלי. יחד עם זאת, "הגלגול" הצליח להיות הזוכה הגדול של הערב כשגרף 5 מתוך 11 הפרסים האפשריים, בינהם פרס הבימוי, הצילום והעריכה.

רשימת הזוכים המלאה בפרסי הקולנוע הדוקומנטרי (התיעודי) לשנת 2009:

הסרט התיעודי באורך מלא הטוב ביותר:
"שיטת השקשוקה"

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"שקשוקה" אחת

לאט לאט אנחנו אמורים להאמין שהסרט "שיטת השקשוקה" ישודר בערוץ הראשון. מוטי שקלאר אומר שישודר, המהדורות האינטרנטיות של העיתונים מודיעות שזה כבר שם. הכל כאילו מסמנים "וי" על שידור השקשוקה בערוץ הראשון. אני לא רואה את הקירבה הזו.

מלכתחילה, החל ההד מסביב סרטו התיעודי של העיתונאי מיקי רוזנטל, משום שהזה נתבקש מחברת הלוין yes לערוך שינוים בסרט שלו על מנת שישודר אצלם. yes קיבלה התראות לתביעה מצד כוכבי הסרט בעל כורכם, האחים עופר, ונלחצה. רוזנטל ושותפו להפקה, אילן עבודי, עזבו את yes ועברו למחוזות ניכר במטרה לשדר את הסרט כמות שהוא. האחים עופר לא ויתרו וניסו לטרפד את שידור הסרט גם במחוזות הנכרים, וההד גבר סביב הסרט. בזכות האחים עופר למעשה, ישנו כעת ביקוש רב לסרט בסינמטק תל אביב שם הסכימו להקרינו.

אבל הקרנות בסינמטק זה לא "להגיע לכל העם", שזו כנראה מטרתו של רוזנטל. זה גם בטח לא יזיק שכל העם יתמוך בו בהתמודדויות המשפטיות שלו מול האחים עופר. אז רוזנטל המשיך לנסות לשווק את הסרט, וברשות השידור הביעו ענין לשדר אותו בערוץ הראשון. התקשורת שוב התלהבה, וברשות השידור הוסיפו שמן למדורה עם כל מיני הכרזות והצהרות. אלא שהועד המנהל של הרשות לא מסכים לשדר את הסרט במלואו ודורש עריכה מחדש לקראת השידור בערוץ. והרי זו בכלל הדילמה שעמדה בפני רוזנטל ועבודי כש-yes ביקשו מהם את אותו הדבר, ולבסוף הוחלט להיפרד כידידים.

יתכן שהתמורות שדורשים ברשות השידור שונים מהתמורות שדרשו ב-yes. על כל פנים, אני מקוה שרוזנטל ועבודי ימשיכו לעמוד על שלהם בכוונה לשדר את הסרט בכל פלטפורמה שהיא כמות שהוא וללא שום שינוי.

"שיטת השקשוקה" של מיקי רוזנטל עושה הדים באינטרנט

אפשר לומר שזה היה צפוי והגיוני: הבלוגרים המוכרים והפופולרים נעמדים לצידו של העיתונאי מיקי רוזנטל למען מניעת צנזורה בעינם (גם בעיני). אבל היות ולא כתבתי על כך בעבר, הנה הזדמנות לספר את קורותיו של הסרט.

רוזנטל, אילן עבודי, וחברת הלוין yes הפיקו סרט בשם "שיטת השקשוקה" ה"מנסה לשפוך אור על השיטה שמאחורי קשרי ההון והשלטון דרך סיפורה של משפחה אחת: משפחת עופר" על פי הגדרת יוצריו. משפחת עופר היא אחת מהמשפחות העשירות ביותר בישראל וידיה קשורות בכמה מהחברות המובילות בשוק. מפליא מאד שרוזנטל הצליח להלחיץ את המשפחה עם הסרט הזה, עד כדי שעידן עופר מהמשפחה הגיש תביעת דיבה כנגד רוזנטל.

ככל הנראה בעקבות התביעה, yes נבהלה וויתרה על הקרנת הסרט בערוץ yes-דוקו כמתוכנן, חרף היותה שותפה בהפקתו כאמור. ברגע הזה, התקשורת הישראלית פתאום מצאה ענין בסרט והחלה סערה סביבו (נכון יותר לומר שכבר עם הגשת התביעה החל בו ענין מצד התקשורת). נכון לעכשיו, סינמטק ת"א הרים את הכפפה ולא ויתר על הקרנת הסרט, שבכורתו צפויה למחר (א') בערב. כמו כן, מגעים נערכים גם עם הערוץ הראשון להקרנתו שם, וגופי תקשורת נוספים, כמו אגודת העיתונאים, מתכוונים גם הם להקרין את הסרט.

העובדה שהסרט מלחיץ כל כך משפחת אילי הון מוכרת כל כך כמו משפחת עופר, הוא למעשה הדבר היחיד שיוצר 'הייפ' סביבו. הסרט היה יכול להיבלע בשורותיו של ערוץ yes-דוקו בלי יותר מדי הד, בדיוק כמו (לצערנו הכל-כך-רב) הסרט "מוסר השילומים" של גיא מרוז ואורלי וילנאי.

העיתונאי והבלוגר גל מור מציע למיקי רוזנטל לוותר על הצעת רכישה ל-DVD של הסרט באינטרנט, ופשוט להקרין אותו באינטרנט במלואו. עורך הדין והבלוגר יהונתן קלינגר חושש מאד מהצנזורה המתפתחת. גם העיתונאית והבלוגרית דבורית שרגל תומכת ברוזנטל בדרכה, באמצעות פרסום. ורוזנטל? הוא כתב הבוקר באתר nrgמעריב שהוא פוחד.

הנה הקדימון לסרט:
לחצו לקריאת הכתבה המלאה »