הסרט "אחיות בדם": אחותי, איפה את?

שמו הלועזי של הסרט "אחיות בדם", שעלה בסוף השבוע לאקרנים בארץ, הוא "Bleeding Heart", שם מתוחכם המעיד על הדואליות שבמרכזו: מצד אחד ביטוי שמתאר אדם בעל רחמנות ואמפתיה, ומהצד השני מושג שגורם לנו לחשוב על דם, על פציעה, על אלימות.

אלה בדיוק שני הדברים שמתנגשים בגיבורת הסרט מיי, שאותה מגלמת ג'סיקה ביל. מיי היא מדריכת יוגה מצליחה ששואפת לחיי הרמוניה והשלמה. מכיוון שאומצה בגיל צעיר, היא מעולם לא פגשה את אחותה הביולוגית שיבה (זוסיה מאמט מהסדרה "בנות"), וממש בתחילת הסרט היא מאתרת אותה, והשתיים מתחברות ומנסות לגשר על הזמן שעבר. ואולם, כשמיי מגלה שאחותה מנהלת מערכת יחסים הרסנית עם בן זוג אלים (ג'ו אנדרסון), שגם מוכר את גופה תמורת כסף, היא מחליטה להושיע אותה, וכך נותנת דרור לצדדים האלימים המסתתרים בנפשה.

הסרט "אחיות בדם". ג'סיקה ביל מצילה את אחותה מבן זוגה האלים צילום: Aaron Epstein

את הסרט כתבה וביימה דיאן בל, במאית ממוצא סקוטי, אשר זה סרטה השני. מה שבולט בו והופך אותו למעניין באופן יחסי הוא נקודת המבט הנשית שלו. לא די שהסרט מציב במרכזו שתי נשים, אלא שהעולם הגברי בו — המיוצג על ידי בני הזוג שלהן — אינו מסונכרן עם הגיבורות במקרה הטוב והרסני במקרה הרע. עבודתה של בל כבמאית רגישה, אלגנטית ושומרת על טון מאופק.

למרבה הצער, עבודתה כתסריטאית לא עולה באותו הקנה. הדמויות בסרט מעוצבות בקווים גסים, כאלה המותירים אותן כייצוג יותר מאשר כאנשים אמיתיים. שיבה היא עלמה במצוקה, עיוורת לסכנה שבה היא נמצאת, ובן זוגה הוא חלאה מוחלטת. מיי היא המושיעה שתמיד תעשה את הדבר הנכון, ואהוב לבה הוא לכאורה גבר מכיל ותומך אבל למעשה אטום למדי לרחשי לבה של זוגתו.

בעקבות כך התנהלותן צפויה מאוד, ואת תפניות העלילה אפשר לראות מקילומטרים. הסרט מתפרס על פני פחות משעה וחצי, ואף שאפשר להעריך את התמציתיות והישירות של התסריט, נעדרים ממנו אלמנטים ייחודיים וסצנת הסיום שלו מרגישה נמהרת מדי. הסרט כנראה יכול היה להרוויח לא מעט אם היו מוסיפים לו סצנת אפילוג קצרה שהיתה מעניקה לו איזשהו נפח שחסר לו.

אחיות בדם הוא סרט קטן שמכיר במגבלותיו, אבל גם נכנע להן.