yed300250
הכי מטוקבקות
    איתי גרוס
    24 שעות • 09.01.2017
    לא פה, לא שם
    ב"לא פה, לא שם" יש רק מוזיקה מעולה וכוונות נאצלות
    בנימין טוביאס

    קשה שלא לרצות לאהוד ולהריע ל"לא פה, לא שם". הנה סרט שכולו התגשמות התדמית הצעירה, הרב־תרבותית ובעיקר הנאורה של הקולנוע הישראלי העכשווי. יצרה אותו במאית ערבייה־ישראלית צעירה בשם מייסלון חמוד, שמציגה פנים אחרות של החברה הפלסטינית־ישראלית ממה שאנחנו מכירים: לא עוד התעסקות בסכסוך, בעוני או בפשע, אלא התמקדות בשכבת הצעירים הליברליים, שגרים בחצי־גלות בלב תל־אביב. מצד אחד הם מאמצים את הערכים התל־אביביים, הבועתיים והנהנתניים וחיים ממסיבה למסיבה. מצד שני, הלחץ מבית תמיד נמצא שם ברקע, וגם אין ערבוב ממשי בינם לחברה היהודית, אלא בעיקר זרות וניכור.

     

    ממש כמו הכותרת: "לא פה, לא שם". והנה כבר בעיה של הסרט המשתקפת בשמו — הכל בו מוצג בפרונט, באופן הכי מפורש, בלי עידון או ניואנסים. כך גם בדמויות ובעלילה. הסרט מתמקד בשלוש שותפות שהן מיקרוקוסמוס מפורש ובמה לכל הדילמות האפשריות של צעירים ערבים־ישראלים כאלו: אחת היא עורכת דין בטוחה בעצמה ובאורח חייה המודרני (מונא חוה), ועדיין משהו אצלה חסר; השנייה היא צעירה מבולבלת שמסתירה סוד ממשפחתה (סנא ג'מאליה); והשלישית היא מוסלמית מסורתית מאום אל־פאחם (שאדן קנבורה), שמגיעה לדירה ברגע האחרון, עם ארוס דתי שממרר את חייה.

     

    אפשר היה לקחת את נקודת המוצא הקצת סכמטית הזו ולהפוך אותה על הראש בהמשך, אבל הסרט מפתיע לרעה גם בזה. ככל שהוא מתקדם, מתגלה כי אין בו שום העמקה או הפתעה. להפך, הוא נעשה בהדרגה מלודרמטי וצעקני יותר, כמעט סבוני.

     

    באופן די דומה ל"ג'אנקשן 48", שיצא בשנה שעברה (אגב, הראפר תאמר נאפר מופיע לשנייה גם כאן), מה שעובד לטובתו של הסרט הוא אנרגיה טובה, מוזיקה מעולה וכוונות נאצלות. מה לעשות שסרט צריך להיות יותר מעטיפה נוצצת.

     

    ניקוד: 2 וחצי

     


    פרסום ראשון: 09.01.17 , 21:33
    yed660100