"החומה הגדולה": אגדה סינית נוסח הוליווד
איך יוצרים סרט סיני שיצליח בכל העולם? מגייסים הרבה כסף, מלהקים את מאט דיימון לתפקיד הראשי, שוכרים צוות הפקה מערבי וכותבים עוד סרט נדוש על גיבור לבן שמציל חברה זרה. "החומה הגדולה" מתאר היסטוריה אלטרנטיבית לחומה הסינית, ואמנם הקרבות מרשימים - אך העלילה דלה
150 מיליון דולר הם הרבה מאוד כסף עבור הפקת סרט. אך בהוליווד העכשווית הבלוקבאסטר הממוצע עולה יותר מכך (חמשת פרקי "שודדי הקאריביים" עלו בממוצע 313 מיליון דולר). בסין, לעומת זאת, זהו סכום חסר תקדים. חברת ההפקות לג'נדרי (הנשלטת ע"י תאגיד התקשורת הסיני "וונדה מדיה") מנסה לבדוק האם השוק הסיני (שעתיד להפוך בשנים הקרובות לגדול בעולם) מצדיק סרטים בסדר גודל זה. ההבדל החשוב, אם יש צורך לציינו, הוא שהבלוקבאסטר האמריקני נסמך על השוק העולמי ובלעדיו מעט מאוד הפקות ענק יחזירו את העלויות. לסרטים הסיניים, גם אלו המשווקים ברחבי העולם, הרבה יותר קשה להתגבר על מחסום התרבות מול הקהל הגלובלי.
המנהלים של לג'נדרי יודעים זאת היטב ולכן אפוס הפנטזיה הסיני "החומה הגדולה" ("The Great Wall") הפך בפועל לגרסה נוספת של הסיפור הנדוש על גיבור הלבן המגיע לחברה זרה ומציל אותה. זה נדמה כמו אקט של טיפשות קיצונית או התגרות מכוונת ברגישות הגוברת למה שמכונה "וייטוושינג" (whitewashing - הפרקטיקה של ליהוק שחקנים לבנים לתפקידים לא לבנים).
ביקורות נוספות במדור הקולנוע של ynet:
עד כמה החיבור ב"החומה הגדולה" בין מזרח ומערב מופרך? העלילה מתרחשת לפני כאלף שנה, בעידן שושלת סונג, ומציגה "היסטוריה אלטרנטיבית" לחומה הסינית הגדולה. האויבים שמפניהם היא אמורה להגן אינם בני אדם אלא מפלצות התוקפות פעם ב-60 שנה, כסוג של עונש אלוהי על חמדנותו של קיסר סיני מלפני אלפי שנים. הסיפור שעליו מתבסס התסריט אינו אגדה סינית עתיקה אלא פרי מוחם של מקס ברוקס, אדווארד זוויק ומרשל הרשקוביץ, בהתאם לכך גם מידת המקוריות של הרעיון - בהנחה שמתעלמים מהחומה המגנה מפני "האחרים" ב"משחקי הכס", או משני חלקי הסרט היפני "Attack on Titan" הקרוב עוד יותר לעלילת "החומה הגדולה".
הגיבור ויליאם גארין מגולם ע"י מאט דיימון. הוא נראה, נשמע ומתנהג כמו אמריקאי עכשווי. הוא שכיר חרב שהיה מעורב בכמעט כל סכסוך שהתחולל בתקופתו על אדמת אירופה ולכן ניתן להגדירו כמערבי גנרי. הוא הגיע עד סין, יחד עם עוד אנשי מערב, בחיפוש אחר "האבקה השחורה" - אבקת שריפה שאינה מצויה במערב. היחיד מבין אנשי המערב, מלבד הגיבור, שישרוד את הדקות הראשונות של הסרט הוא שכיר חרב ספרדי בשם פרו טובר (פדרו פסקל הזכור כנסיך אוברין מרטל ב"משחקי הכס"). קיומן של שתי דמויות מערביות מאפשר להן לנהל שיחות שבהן גארין וטובר מסבירים זה לזה (ובעיקר לצופים) את מעשיהם של הסינים. אליהם יחבור באלארד, איש המערב ששוהה בקרב הסינים רבע מאה ולמרבה המזל הספיק ללמד כמה מהם אנגלית.
האלמנטים המערביים לא מסתיימים בכך. כל ארבעת המפיקים מערביים (גם אם ה"צ'יינה פילם גרופ קואופריישן" היא שותפה בהפקה). העריכה הופקדה בידיהם של מרי ג'ו מרקי ("מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר") וקרייג ווד ("שודדי הקאריביים") והצילום הוא עבודה משותפת של צלם מערבי - סטיוארט דריבורו ("הפסנתר") והצלם הסיני ז'או שיאודינג – צלמו הקבוע של הבמאי הסיני הבכיר ז'אנג יימו.
חרף כל המרכיבים המערביים, מה שאמור להיות הכוח היצירתי הסיני המאזן הוא נוכחותו של הבמאי ז'אנג יימו. מי שהחל את הקריירה שלו כצלם בולט בדור החמישי של הקולנוע הסיני, וכבמאי של סרטים אמנותיים וחתרניים, הפך, מאז סרטו "גיבור" (2002), ליקיר הממסד, והוא זה שזכה בכבוד להיות במאי מופע הפתיחה המרהיב של אולימפיאדת בייג'ינג.
אם יש ב"החומה הגדולה" ממד של תרבות סינית, הרי שהיא תואמת את האופן שבו עבודותיו הקודמות של יימו יצרו עדכון שלה לעידן הטכנולוגי החדש. כמו בהפקות הענק ההיסטוריות הקודמות שביים (הכוללות, מלבד "גיבור", גם את "מחול הפגיונות" מ-2004 ו"קללת פרח הזהב" מ-2006). נדמה כי הוויזואליה המוקפדת, התלבושות הצבעוניות, התיאום הפיזי והאסתטי המושלם, והאקרובטיקה המוצגת יכולים היו בקלות להפוך לעוד מופע ראווה בפתיחה של אולימפיאדה נוספת.
לא מעט צופים ומבקרים סינים הביעו את מחאתם כנגד הסרט. כנגדם טענו כלי התקשורת של המשטר הסיני כי מתיחת ביקורת פומבית פוגעת בתעשיית הקולנוע הסיני – והביקורת רוסנה. ללא ספק זוהי סוגיה תרבותית ופוליטית מעניינת. אך מה עבור אנשי המערב, מה "החומה הגדולה" מציע להם?
כאמור, העלילה מביאה את גארין וטובר אל החומה. מפגש קודם עם אחת מהמפלצות המכונות "טאו טיי" משאיר ברשותם זרוע כרותה. הישג זה מקנה להם כרטיס כניסה ויכולת לצפות בהתפעלות במערך הצבאי המפותח, רב ההשראה והמעוצב להפליא בפיקודו של הגנרל שאו (ז'אנג הנייו). מאחורי החומה יש חמש גייסות, לכל אחת תפקוד, תלבושת וצבע המזוהה איתה ושמות המהדהדים את סגנונות הלחימה: "עגור", "צבי", "טיגריס" "נשר" ו"דוב". כצפוי, כל קרב כנגד המפלצות המטפסות על החומה (בסגנון "מלחמת העולם Z") הופך למפגן אסתטי. השימוש העודף באנימציית מחשב ניכר גם כאן, בסצנות המותירות מאחור את חוקי הפיזיקה.
בעוד לאנשי המערב ניתן רקע סכמטי, רוב הדמויות הסיניות חסרות גם את זה. היחידה הקרובה לסוג של פיתוח היא המפקדת לין מיי (ג'ינג טיאן) האחראית על גייס הלוחמות של ה"עגור" (המתמחות בקפיצות בנג'י של עשרות מטרים שבמהלכן הן משפדות בחניתות את המפלצות). הדמות שדרכה אמור גארין האנוכי ללמוד על החוסן המוסרי של הסינים הנלחמים למען הקבוצה. מיותר לציין שיופיה של השחקנית הסינית משמש גם לתיבול רומנטי מרומז.
הקרבות, כצפוי, אכן מרשימים, אך הסרט דל מאוד בדמויותיו ובמהלכיו העלילתיים ונטול כמעט כל הומור. הקרבות המחזוריים לא רעים, מרשימים, ועדיין לא מעוררי התפעלות כפי שניתן היה לקוות בהתחשב בכוחות היצירתיים הפועלים ובתקציב.
