סוחף ומהנה | יקיר אלקריב
אם תעצמו את העיניים ותקשיבו, כנראה שתשמעו את רעשי הסביבה. אבל כשג'רי ברוקהיימר — המפיק הדורסני ביותר בהוליווד, החתום גם על "שודדי הקאריביים" עוצם את העיניים ומקשיב — הוא שומע את הקופות מצלצלות. זהו הצליל האהוב עליו בעולם כולו, והוא לעולם לא יניח לו להיפסק.
ואכן, מאז שסדרת "שודדי הקאריביים" הפליגה לדרכה אי שם ב־2003 היא הפכה לתרנגולת המטילה ביצים ענקיות של זהב, וצברה מאז רווח כולל של קרוב לארבעה מיליארד דולר (!). הבימאים והתסריטאים אמנם התחלפו, אבל ברוקהיימר וג'וני דפ נשארו כדי לגרוף את הדולרים, מאוחדים בידיעה שאת המנגינה הזאת אי־אפשר להפסיק, ובעיקר מאוד לא משתלם.
יחסית למסע קולנועי החוגג בימים אלה את הפרק החמישי שלו (שכבר הכין את הקרקע לפרק השישי), מדובר בסדרת הרפתקאות אפקטיבית ומהנה מאוד לכל המשפחה, שלא בחלה מעולם בשום אמצעי כדי לבדר, ונשענת על הכישרון הקומי של ג'וני דפ בתפקידו כפיראט קפטן ג'ק ספארו, שכבר צובר נפח מיתולוגי. בהקשר הזה, הפרק החמישי "נקמתו של סלזאר" המוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע, לא פחות חינני. יש להניח שלא יאכזב את המכורים, שיודעים בדיוק למה לצפות כשהם עולים על מתקן השעשועים הזה. הפעם הם מקבלים כבונוס גם את חאווייר בארדם כרב־חובל ספרדי אפלולי וחורש נקם ואפילו הופעת אורח מפתיעה של סר פול מקרטני.
וגם אם "נקמתו של סלזאר" קצת פחות סוחף משלושת הסרטים הראשונים בסדרה, שאותם ביים גור ורבינסקי, הוא קצת טוב יותר מהסרט הרביעי "זרמים זרים", שסבל מאוד מהיעדרם של הכוכבים אורלנדו בלום וקירה נייטלי. העלילה אמנם מפוזרת והחורים בה רבים, אבל המרדפים רבים וסוחפים, הטכנולוגיה משוכללת ובהחלט אפשר לראות היכן הושקע כל אחד מ־230 מיליוני הדולרים של תקציבו העצום, שבטח יחזיר את עצמו בכפולות של ארבע או חמש.
קרקס מביך | בנימין טוביאס
לפני כמה שבועות, בביקור במתקן "שודדי הקאריביים" בדיסנילנד שבקליפורניה, התיירים נדהמו לראות את אחד מפסלי הפלסטיק של הפיראטים זז ומנופף בחרב. זה לא פסל, הבינו לפתע התיירים ששלפו את הסמארטפונים ומיהרו לצלם. "זה ג'וני דפ בכבודו ובעצמו!" הכוכב בן ה־53 היה מוכן להשיל שוב את הכבוד העצמי, ולעטות מיד את מדי השודד ג'ק ספארו — הכל בשביל להישאר עוד קצת בתודעה.
התעלול היחצני המעט מביך הזה מספר בעצם את הסיפור כולו. סדרת "שודדי הקאריביים", שהתבססה מלכתחילה על המתקן המצועצע בדיסני, חוזרת בפרקים האחרונים שלה להיות בדיוק כמו אותה אטרקציה: מיצג וולגרי וחסר טעם מקלקר, ובתוכו שחקנים שפעם היו מוערכים, מסתובבים בתלבושות מגוחכות ומדברים במבטא מטופש. זו המקבילה ההוליוודית להצגה של פורים.
אחרי האכזבה היחסית מהסרט הקודם (תזכורת: עברו שש שנים מאז), דפ והמפיק חסר המנוחה ג'רי ברוקהיימר מנסים בכוח להחזיק את המותג בחיים, בידיעה שזה כל מה שנשאר להם. ואם היו רגעי חן וכיף בטרילוגיה המקורית, בעיקר בסרט הראשון והיחידי שהוא באמת אהוב, אז בפרק החמישי שעלה אצלנו — "נקמתו של סלזאר" — ברור לכל שהסאגה הזו הגיעה מזמן לפשיטת רגל.
כרגיל, יש פה פיראטים טובים ורעים ורוחות רפאים וחיילים בריטים שמדברים בהתנשאות. יש זוג אוהבים צעירים ותמימים ובלתי נסבלים (קאיה סקודלריו וברנטון טווייטס, שלא יודעים לשחק), יש נבל "מפחיד" שיפחיד רק ילדים בני שש (חאווייר בארדם במשחק נוראי) ויש שלל אוצרות וחפצים קסומים שכולם רודפים אחריהם משום מה, עד הסוף הצפוי.
ובמרכז ההצגה יש את דפ עם האייליינר, שותה עוד בקבוק רום ונופל על התחת אחת לחמש דקות — כמו ליצן נואש שממש מתחנן מאיתנו לצחוק. אם יש סיבה שאני שונא את "שודדי הקאריביים" היא זו: היא לקחה מאיתנו את ג'וני דפ, פעם אחד השחקנים הטובים בהוליווד, והפכה אותו לקרקס. די, ג'וני.
הצביעו:
