זה לא מספיק להבריק

"טרון: המורשת" ("Tron: Legacy") הוא סרט המשך ל"טרון" מ-1982. הסרט המקורי פרץ דרך בשימוש באנימציה ממוחשבת בקולנוע, ובניסוח של יחסי הגומלין בין עולם ממשי וירטואלי. "טרון: המורשת" אינו יכול להשתוות למהפכנותו של המקור אך השימוש שלו באנימציה ממוחשבת ובטכנולוגיית תלת ממד מהווה צעד ברור קדימה.

הבעיות של הסרט מתחילות במה שחורג מהיבטים אלו. גם אם מבחינה טכנית "טרון: המורשת" מפגין ביצוע טכני מושלם, רוב הצופים יוותרו אדישים כלפי הדמויות והמהלך העלילתי המוצג בו.

מתקפת השיווק שקדמה ליציאת הסרט ניסתה למתג אותו כ"אוואטר" של שנת 2010. להשוואה זו יש תקפות הנובעת מהצלחתו של ג'וזף קוזינסקי, במאי פרסומות שזהו סרטו הראשון, לפעול בחזית הטכנולוגיה הקולנועית וליצור עולם ייחודי שלם ומושלם באיכותו הפוטו-ריאליסטית.

הברקה קרה

ייחודו של המרחב הווירטואלי המוצג מושתת על השימוש במשטחים מבריקים ובכאלו המתבססים על שקיפות למחצה. הצבת משטחים אלו בארכיטקטורה רב מפלסית מעניקה לצופים חוויה תלת-ממדית מורכבת שכמותה טרם נראתה. כשמוסיפים לכך כמה סצנות אקשן מסחררות, כשברקע הולמת בתיאום מושלם המוזיקה האלקטרונית של דאפט פאנק - האפקט הכולל מעורר התפעלות.

אופנוע עם ג'אנטים מגנזיום - גרסת המחשב

אך אפילו שלמות זו, כשהיא נחוות למשך פרק זמן של מעל מאה דקות (מתוך 126 הדק' של הסרט), מתחילה לייגע. ג'יימס קמרון עיצב ב"אווטאר" טבע מסוג חדש - סביבה אינטראקטיבית,

שבה מתלכדים אלמנטים טרופיים ותת מימיים, סביבה עשירה וצבעונית, שקל להגיב רגשית למרכיביה. קוזינסקי מעצב עולם למהנדסים ולמתמטיקאים.

יוצרי הסרט מנסים לאזן את הקור הוויזואלי במבנה עלילתי, שהרגש אמור לנבוע מתוך יסודותיו הארכיטיפים – אב נעדר, בן מחפש, גילוי ייעודו של הבן, הכרה בכוחותיו, כניסה לעולם חדש והנהגתו. אך התסריט אינו מספק לדמויות את האופי ואת המילים, שיאפשרו להתגבר על חוסר המקוריות. במקום שהעלילה תאזן את הקור, הבנאליות רק מעצימה את המועקה.

סם פלין (גארט הדלונד), בנו של גיבור הסרט המקורי קווין פלין (ג'ף ברידג'ס), הוא היורש של "אנקום", חברת התוכנה שהייתה בבעלותו של אביו כשנעלם לפני כ-20 שנה. הפתיחה מבהירה לנו כי סם הוא אדם צעיר ומבריק, אך גם הרפתקן בעל אופי אנטי-ממסדי – אפילו כשמדובר ברווחיה של החברה, שבנכסיה הוא שולט. אידיאליסט פרוע שגדל ללא נוכחות מספקת של דמות אב מרסנת.

הדלונד ובאו גארט מוכי זרחן

אלן בראדלי (ברוס בוקסלייטנר – ששיחק דמות זו גם בסרט המקורי), חבר ותיק של אביו המשמש כדירקטור בחברה וכסוג של דמות אב ארעית לסם, זוכה לאות חיים מסתורי מפלין הנעדר. איתות זה מוביל את סם לאולם משחקי המחשב הנטוש שהיה שייך לאביו ושם נשאב גם הבן לתוך המרחב הווירטואלי שבו אבד האב.

הטכנולוגיה מכתיבה את הפנטזיה

בהתאם למתכונת הדומיננטית של סרטי הפנטזיה האמריקאים – זו של "הקוסם מארץ עוץ" - המתחים הניכרים באקספוזיציה המתרחשת בעולם "המציאותי" (המצולם ב"קוסם" בשחור-לבן ובדו ממד ב"טרון: המורשת"), מיתרגמים באופן מועצם לעולם של פנטזיה (בצבע ב"קוסם" ובתלת ממד בסרט הנוכחי). המסע והאתגרים המוצבים בפני הגיבור בעולם החדש מובילים להתבגרות ומאפשרים, בעת חזרתו לעולם ה"אמיתי", התגברות על הקשיים שהיו בתחילת הסרט.

בתוך מרחב זה מוצא סם את אביו פעמים. בפעם הראשונה הוא פוגש תוכנה שנושאת את מראה דמותו של אביו הצעיר - המראה של ג'ף ברידג'ס בתחילת שנות ה-80. מוטיב התוכנות הנראות כמו אלו שיצרו אותן היה קיים גם ב"טרון" המקורי, אך השימוש בכפיל דיגיטלי שלא הזדקן, מכניס ממד חדש וטעון לדינמיקה האדיפאלית שכוללת, כעת, לא רק אב ובן אלא גם יצור טכנולוגי הממזג תכונות של "אב רע" ו-"בן רע".

וויילד כאיזואידית האחרונה ב"טרון: המורשת"

תוכנה זו השתלטה על העולם הווירטואלי ובשם שאיפתה המוחלטת לסדר ואחידות חיסלה את ה"איזואידים" - צורות חיים דיגיטליות (דמויי אדם) שהתפתחו באופן ספונטאני במרחב זה.

אביו האמיתי של סם, קווין פלין הזקן, מתקיים, כאובי וואן קנובי בשעתו (מ"מלחמת הכוכבים"), בשוליו של העולם הנשלט על ידי מנגנון הרשע.

לצידו אחרונת ה"איזואידים", תוכנה יפיפייה הקרויה קוארה (אוליביה וויילד), שתסייע לסם בעודו מלכד כוחות עם אביו כדי לערער את משטר האימים.

המהלכים העלילתיים צפויים למדי, ואם יש בהם בלבול הרי שהוא נובע בעיקר מהניסיונות המעט מגושמים לטמון את הזרעים לסרטי ההמשך. בדיסני מקווים להצלחה גדולה, אך נדמה כי זוהי משאלת לב. עיצוב חזותי יוצא דופן, וכמה רעיונות מעניינים לא ימנעו מחלק ניכר מהצופים להרגיש כי צליחת הסרט היא הישג שאותו הם לא ישאפו לנסות ולשחזר.