"יפות רצח" מחולק ל-10 פרקים, כשכל פרק נפתח במסך שחור עם כותרת שנונה. נשמע מוכר? נכון, לטרנטינו אין בלעדיות על הפורמט, אך הוא הגדיר רף מסוים על אופן השימוש בו. בסרט בו העלילה ברובה מתרחשת בחדר אחד, רצוי שהחלוקה לפרקים תשמש כמשהו מעבר למילוי חורים ומעברי זמן בתסריט. נטולת ערך סיפורי ואפילו קונסטרוקטיבי, כל כותרת פרק חדשה רק מזכירה לנו שדבר לא באמת השתנה מאז הכותרת שקדמה לה. סיפור המסופר בין 4 קירות תמיד יצטרך להיות מדויק יותר, כי כמו במחזה תיאטרון, האפשרויות הוויזואליות להסחת דעת הצופים מהעלילה מצומצמות בהרבה.ויולט (אלקסיס בלדל) ודייזי (סירשה רונאן), עוד לא בנות 20 ותמימות כבנות 15, הן שתי רוצחות שכירות. בין לעיסת מסטיק, מדידת שמלות והערצת כוכבת פופ, הן מחסלות מטרות ומדלגות להן ממרחצי דמים צחורות כביום היוולדן. הבוס הבטיח שהג'וב הבא יהיה קל – אדם אחד, חי לבד, בניין חצי נטוש, הדלת תהייה פתוחה. תיכנסו, תירו, תצאו. אך המטרה הקלה (ג'יימס גנדולפיני) מתגלה כאיש נחמד ואכפתי. דמות האב שמעולם לא הייתה להן. ומכאן, העסק מסתבך... פספוס אותו רגע של 'לחסל בלי לחשוב', מאלץ את הבנות לבצע את משימתן תוך כדי שדילמות מוסריות מתגנבות לראשן, מערערות את ביטחונן ומעמידות את הקשר החברי והמקצועי ביניהן למבחן.
פרסומת
הרעיון מיוחד, הדמויות מסקרנות והסיטואציה גרוטסקית, אבל זה כל מה שיש וזה גם מה שנשאר. ספק זאבות בעור כבש, ספק כבשים בעור זאב, ויולט ודייזי לא חושפות במהלך הסרט צדדים חדשים לאישיותן או הסבר מספק להפרעה הנפשית העמוקה שמגדירה אותן. הרעיון של שתי ילדות תמימות וזכות שרוצחות אנשים נכלא בהגדרת 'גימיק' במקום שיהפוך פירוק והרכבה מצמרר ובלתי נשכח. מאיפה באו? איך מצאו עצמן עם אקדח ביד? איפה ההורים שלהן? מה הן רוצות להשיג? כשאין תשובות, אנשים מתעייפים מלשאול. וכשהם כבר לא שואלים, סימן שאיבדו עניין. והסרט לא מספיק יוצא דופן ומופרע כדי שלא היה איכפת לנו מסיבה ותוצאה.זה מעט אירוני שסרט הביכורים של ג'פרי פלטשר, שזכה באוסקר ב-2010 על התסריט של "פרשס", ייכשל דווקא בסיפור. האם ייתכן שבעיניי פלטשר הפכנו חברה כה קיצונית ואטומה עד כי אין צורך יותר להסביר מניע או עבר של דמויות שבחרו לרצוח אנשים למחייתן? או שאולי הסיבה היא פחות מורבידית ויותר תוצאה של משוואה כגון: ביטחון בכתיבה + חרדה של לביים לראשונה. יכול להיות. זה יסביר מדוע למרות הסיפור האנורקטי, הסרט מרופד ויזואליה אסתטית עם משחק מצוין והומור עצמי. זה היה יכול להיות סרט מבריק.
החסד היחיד שנעשה עם הדמויות הוא הליהוק; גנדולפיני, מהפנט כהרגלו, מגלם סוג של ענק עם לב זהב שתפקידו הוא להושיע את שתי הבנות לפני שיסיים את חייו. אלקסיס בלדל וסירשה רונאן מפגינות מתיקות אינסופית עם עיניים כחולות תואמות ועור לבן כשלג. הן עושות כמיטב יכולתן, אבל מכיוון שהוגבלו לשחות רק במים הרדודים, ויולט ודייזי נותרות רוב הזמן חלולות כשתי בובות חרסינה על המדף. ישנן סצינות בהן קיים ניסיון להפיח בהן רוח חיים, אך לא די בהסברים שטחיים ונדושים כמו לא להיות בקשר עם ההורים (שמתפרש גם מתוך בחירה ולא כתוצאה מנטישה או התעללות) להצדיק את הקשר ההדוק בינן לבין ההדק."יפות רצח" הוא בסופו של דבר סרט מהנה; יש רגעים מצחיקים, יש אקשן והשפרצות דם גרנדיוזיות, יש שתי בחורות יפות וג'יימס גנדולפיני אחד, יש הרבה שנינות, יש משהו אחר על המסך. זה לא סרט משעמם וזה גם לא סרט רע. זה לא סרט שמפתחים במהלכו רגשות עזים של שנאה או אהבה. זה עוד סרט נחמד שיכול היה להיות מעולה. זה עוד סרט שרצה להיות טרנטינו ושכח שיש רק אדם אחד שיודע איך עושים את זה.
סרט גרוע ביותר. בחיים שלי לא ראיתי תסריט כל כך מטומטם. כל הצופים יצאו אחד אחד מהאולם עד אמצע הסרט. הסרט חסר עלילה, ניסו לעשות משהו בסגנון טרנטינו, אני מניחה, אבל לא רק שלא הצליחו, פישלו בגדול. אני לא מצליחה לחשוב על משהו שהוא יותר בזבוז זמן מהצפיה בסרט הזה. בכיף :)
שם:Freakגיל:4408/06/2013 21:59:27
3/10
סרט מוזר. תלוש לגמרי מהמציאות.לא ברור אם דרמה או מתח. המון דיאלוגים ארוכים מאוד ומשעממים.
למי שממש משועמם
שם:Mr. Rגיל:2107/06/2013 16:29:54
2/10
סיפור התבגרותן של הנערות המחסלות ויולט ודייזי הינו סיפור מיוחד ומסוגנן עם דמויות מעניינות ושחקנים טובים (אלקסיס בלדל וסירשה רונאן אמינות ומשכנעות, ג'יימס גנדולפיני נפלא), אשר מתחיל כיצירה ייחודית, מסקרנת ושנונה - אך הופך במחציתו השנייה לחוויה חלולה, הזויה, מייגעת ומשעממת עד מוות.