"מפריח היונים" – ביקורת

"מפריח היונים". דניאל גד.

לאחר הצלחתו בחנויות הספרים, מגיע כעת "מפריח היונים", ספרו של אלי עמיר, לבתי הקולנוע. בדומה לספר, מבקש הסרט להביא לחיים את סיפורה החשוב של יהדות עירק, הקהילה העתיקה בעולם שנכחדה כאשר אלה עזבו את מולדתם ועלו לישראל. בשונה מהספר, שהיה לרב מכר, העיבוד הקולנועי חלש ומבולגן, אינו מצליח להעניק תחושת אותנטיות וגרוע מהכל, אינו מצליח לעורר עניין. מבחינה זו, העובדה שהתוצאה הסופית אינה משביעת רצון, בלשון המעטה, כואבת עוד יותר.

את העיבוד של הספר המצליח ערך ניסים דיין, שגם ביים את הסרט. אמנם "מפריח היונים" אינו סרטו הראשון של דיין אך בכל זאת הוא מוכר יותר בארץ כמורה לקולנוע ומבקר של התחום. ההחלטה להעביר את סיפור הספר למסך הגדול היא החלטה מבורכת מאחר והוא עוסק בהיסטוריה של יהדות עירק, קהילה שקורותיה אינן מוכרות בצורה מספקת על אף חשיבותה הגדולה.

העלילה מגוללת, או מנסה לגולל, את קורותיה של הקהילה היהודית ותהליך הפיזור שלה. התקופה היא תקופת לחימה ושינויים בעירק, כאשר מחתרות קומוניסטיות וציוניות נלחמות בשלטון המקומי. גיבור הסרט, כאבי (דניאל גד), הוא בן למשפחה חשובה בקהילה, כאשר דודו משמש כמנהיג המחתרת היהודית. כאשר הדוד נעצר, כאבי יוצא לחפש אחריו ובמקביל מנסה לגבש את זהותו הבוגרת ולבחור מבין מגוון הדעות הפוליטיות והמאבקים המגיעים לפתחו. כאבי גם מנסה לשמור על ראשל (יסמין עיון הנהדרת), אשת דודו, בה הוא חושק בסתר וכן לדאוג לשלמות משפחתו.

"מפריח היונים".

תקציר זה חיוני לכל מי שיבחר לראות את הסרט מאחר ועד לאחר חציו, העלילה אינה מוסברת וההתרחשות על המסך אינה ברורה כלל. לצופה שאינו קרא את הספר הדמויות נראות כאוסף שחקנים ישראלים שמדברים ערבית ונסערים ביותר ממשהו שלא ברור מה הוא. כל תהליך הקריעה של הקהילה ממורשתה מפוספס ומה שאמור היה להיות מסמך רחב יריעה, רגיש ומרגש, הופך לאוסף אינטראקציות נסערות ונקודתיות בלבד. נראה שעיבוד הספר הצליח מחד לפספס את התמונה הגדולה של הסיפור על ידי השמטת פרטים החשובים להבנה ומאידך הרבה בפרטי חיי היומיום של משפחתו של כאבי ושכניהם. התוצאה היא שככל שהסרט מתקדם, העניין והסקרנות שתחילה הופנו לכיוון הניסיון להבין את העלילה, מתנדפים והופכים לאדישות כלפי גורל הדמויות.

לסרט הוקצה קאסט שחקנים גדול ומוכר וכן תהליך הפקתו נעשה בהשקעה ניכרת. צוות גדול עסק בשחזור רחובות בגדד של שנות ה-50' ושחקני הסרט עמלו על לימוד שפתם הייחודית של יהודי עירק. בנוסף, הצילומים נעשו בלוקיישנים מרובים ברחבי הארץ (ירושלים, יפו, עכו, נצרת ועוד) והוקדשה תשומת לב רבה לפרטים על מנת להעניק לסרט את האותנטיות של העיר בכלל ושל חיי הקהילה היהודית בפרט. בכל זאת, על אף הניסיון והרצון הטוב, מרבית הסרט נראה כהצגה, כאשר לרגע לא נדמה כי לפנינו בגדד האמיתית. חבל שעל אף ההשקעה, הרושם המרכזי שעולה מהסרט הוא שהוא הוצא לאקרנים בחופזה ובוודאי שלא נערך כראוי.

"מפריח היונים". יסמין עיון.

בנוסף, מלבד יסמין עיון ואהובה קרן, המגלמת את אמו של כאבי (ואף הייתה זו שלימדה את צוות השחקנים עירקית), גם הדמויות עצמן לא נראות משכנעות במיוחד בשייכותן לתקופת או מיקום הסרט. בעייתית עוד היא העובדה שבסרט שלם דובר ערבית יש רק שני שחקנים ערבים עם תפקידים כביכול משמעותיים: מירה עווד המוכשרת, שמשום מה הסכימה לאפס שורות ושיר אחד ומכרם חורי המצויין, שמגיח בתפקיד ראש הממשלה לסצינה אחת עם 4 שורות. אין בכך לטעון שסרט העוסק בתרבות ערבית חייב שחקנים ערביים אך בכל זאת, הבחירה לאייש את שלל הדמויות (הלא מגובשות או מאוד מעניינות) בשחקנים יהודים בלבד בולטת לשלילה. אם חורי יכול לשחק ניצול שואה יווני, כנראה שיש איזה שחקן ערבי בישראל שיכול לשחק יהודי עירקי, שכן של יהודי עירקי או איזו אהובה חביבה.

מפריח היונים (ישראל, 2013)
בימוי: ניסים דיין | תסריט: ניסים דיין, אלי עמיר | משחק: דניאל גד, יסמין עיון,יגאל נאור, אורי גבריאל, רון שחר, מנשה נוי, אהובה קרן
הפצה: יונייטד קינג, החל מה-10.04.2014 בבתי הקולנוע. לחצו כאן לזמני הקרנה וכרטיסים לקולנוע. קדימון: