המלחמה הראשונה שלי (2008)

בקיץ 2006, בהפתעה מוחלטת, קיבלתי צו 8 להתגייס למלחמה. בהחלטה רגעית, לקחתי שרוך ושפצרתי מעין לולאה למצלמת הוידאו שלי כדי שיהיה אפשר לתלות אותה על הצוואר לצד החגורה של הנשק. הפעלתי אותה כי הרגשתי שרק דרכה יכולתי לעכל את מה שראיתי. המצלמה תיווכה ביני לבין האלימות סביבי."
יריב מוזר תיעד תחושות של תסכול, חוסר אונים, דיכאון. לילות טרופי שינה. מצבים של הסתבכות בלחימה, פקודות סותרות, הרוגים ופצועים. לאחר שצילם את חבריו ואת המתרחש סביבו בזמן המלחמה, ואת ההאשמות ההדדיות וגילויי הלב בסיומה, הוא יצא לחפש את החיילים שחלפו במקרה על פניו ונצרבו בזיכרונו, והפכו בסופו של דבר לגיבורי סרטו.