ג'אפה - סיפורו של מותג (2009)

יש בעיה עם סרטים שבאים להחליף נאום בסימינריון.זה לא קולנוע.

לרגל חגיגות ה-60 למדינת ישראל, קרן ממשלתית לעידוד הקולנוע הישראלי הייתה אמורה להקצות משאבים להפקת כמה סרטים תיעודיים. אייל סיון, במאי סרטים דוקומנטריים בעל שם עולמי ומרצה למדעי החברה שמחלק את זמנו בין ישראל לאירופה, הגיש לקרן בקשה לתמיכה בכדי להפיק סרט תיעודי אודות מותג התפוזים הישראלי המפורסם. הסרט נועד לעסוק לא רק בשורשיו של המותג Jaffa ופיתוחו הכלכלי, אלא גם בתפר שבין עצמאות ישראל לבין הנכבה הפלסטינית. סיון רצה להראות כיצד "יאפא" (שמה של העיר יפו בערבית) הפכה להיות "ג'אפה", ואיך הצליח המפעל הציוני לנכס לעצמו את המותג הזה. בעקבות התבטאויותיו בעבר (בין השאר, כינה את הקמת מדינת ישראל "טעות היסטורית") נחשב לאנטי-ציוני, ועיתונאים ופוליטיקאים כאחד מתחו ביקורת חריפה על כוונת הקרן להקצות משאבים להפקת הסרט. המפיקים מחברת "טרבלסי הפקות" התרעמו על כך שסרט שצילומיו אפילו לא החלו כבר זוכה לחרמות וגידופים. יושב ראש הקרן איים בהתפטרות, וקולנוענים רבים הביעו תרעומת על הניסיון להשית צנזורה על העשייה הקולנועית. בתגובה למהומה, אייל סיון משך את בקשתו לתיקצוב הסרט על ידי גוף ממלכתי, והוא מומן על ידי ערוץ 8 וקרנות קולנוע אירופאיות.

הסרט "ג'אפה - סיפורו של מותג" מציג ראיונות עם פרדסנים ואנשי רוח ישראלים-יהודים כמו גם עם פרדסנים ואנשי רוח ערבים-פלסטינים, שכולם מספרים את סיפורו של ענף ההדרים בפלשתינה-ארץ ישראל מראשיתו בסוף המאה ה-19. מעבר לכך מתראיינים לסרט גם מומחים להתפתחות הצילום והקולנוע, ומשובצים במהלכו קטעי ארכיון רבים. בין המסרים הנשמעים בסרט - המשורר חיים גורי מספר שהעולם שהוחרב על ידו ועל ידי חבריו לפלמ"ח נוכח בחייו וביצירתו, שהוא מאמין בכאבם של הפליטים הפלסטינים. כמה מהפרדסנים הישראלים שיבחו את תושייתם של הבריטים על שהקימו את "המועצה לשיווק פרי הדר" בימי מלחמת העולם השנייה, כדי שתרכז את התוצרת של כל הפרדסנים - יהודים וערבים - ותמנף אותם תחת המותג האחד, היחיד, האלמותי Jaffa. לעומת זאת, חלק מהפרדסנים הערבים דווקא הביעו עמדה שהיה אפשר לקיים שיתוף פעולה עם הפרדסנים היהודים, אלא שהבריטים עודדו את הקמתו של נמל תל אביב, ובכך התחילו את הסוף של נמל יפו כשער הייצוא העיקרי של ענף ההדרים במזרח התיכון.

המומחים לאמנות, לצילום ולקולנוע נותנים פרשנות מעניינת על תמונות וסרטים שצולמו (ובעיקר "בוימו") ביפו בתחילת המאה העשרים. עיקר הפרשנות נוגעת לאופן שבו הפלסטינים נושלו מהנכס שהיה בידם - תפוזי Jaffa - ואיך התעמולה הציונית הפכה את המותג למזוהה עם ישראל וסיפור הצלחתה (לטענת הפרשנים, התצלומים והסרטים הותאמו לאידאות הציוניות של "כיבוש הקרקע" ו"כיבוש העבודה" על ידי בעלי תפקידים בהתארגנות הציונית). ניתנת גם פרשנות לפרסומות שעוצבו כדי למתג מחדש את התפוזים כישראליים (תחת השם Jaffa), כמו גם לכרזות פלסטיניות שקראו להחרים את ישראל ושולבו בהן תפוזים כסמל לשדידת אדמות פלסטין.

הסרט הזה נקרא באנגלית The Orange's Clockwork (משחק מילים על "A Clockwork Orange" - פנטזיית האלימות של סטנלי קובריק, "התפוז המכני").

עם יציאתו בשנת 2009, הסרט הוקרן בפסטיבל IDFA באמסטרדם, וזכה במקום הראשון בפסטיבל מילאנו. ב-8 בדצמבר נערכה בסינמטק תל אביב הקרנת הבכורה של הסרט בישראל. הקרנת הבכורה הטלוויזיונית של "ג'אפה - סיפורו של מותג" - בערוץ 8 ב-19 בדצמבר 2009.