ג'יי. אדגר (2011)

ביוגרפיה דרמתית אודות ראש הבולשת הפדרלית לשעבר, ג'יי. אדגר הובר, אשר מסופרת מנקודת המבט שלו (ליאונרדו די'קפריו).

במהלך חייו ג'יי. אדגר הובר הגיע להיות האיש בעמדת הכוח הבכירה ביותר באמריקה. כראש ה FBI במשך קרוב לחמישים שנה דבר לא עצר אותו מלהגן על המדינה שלו. במהלך כהונתם של 8 נשיאים ובמשך 3 מלחמות, הובר לחם באיומים שונים על הבית, כשהוא לעתים מכופף את החוקים כדי לשמור על ביטחונם של אנשי מדינתו. דרכי הפעולה שלו היו חסרות רחמים והרואיות גם יחד כשהערצת העולם הייתה הפרס הנחשק והחמקמק שלו.

הובר העריך מאוד סודות – בייחוד של אחרים – והוא לא חשש להשתמש במידע כדי להפעיל סמכות על דמויות מובילות באומה. ההבנה שידע הוא כוח ושבפחד גלומה הזדמנות - אפשרו לו להשיג השפעה חסרת תקדים ולבנות לעצמו מוניטין שאיש לא העז לגעת בו והוא מתבסס על הפחדה.

גם על חייו הפרטיים כמו הציבוריים שמר מכל משמר ואת אמונו נתן רק במעגל מצומצם של אנשים. הקולגה הקרוב ביותר שלו, קלייד טולסון, היה גם שותפו הקבוע ומזכירתו, הלן גנדי, אולי אשת סודו הגדולה - נשארו נאמנים לו עד הסוף... ואפילו אחריו. רק אמו של הובר, שהייתה עבורו השראה ומצפון, עזבה אותו. פטירתה הייתה משבר עבור הבן שתמיד חיפש את אהבתה ואישורה.

כפי שהדברים מתוארים דרך עיניו של הובר עצמו: "ג'יי. אדגר" סוקר את החיים הפרטיים והציבוריים ואת מערכות היחסים של אדם שיכול היה לעוות את האמת באותה קלות כמו שיכול היה להרים אותה על נס. חייו הוקדשו לאופן בו הוא תפס את מושג הצדק, שלעיתים קרובות נטה להתנדנד מפאת צדה האפל של השררה.