ההיא שחוזרת הביתה (2013)

יש להטיל קנסות על לקטורים ומנהלי קרנות,אשר נותנים לכל ילדה שמסיימת סם שפיגל לעשות פיצר רק בגלל שהיא אשה.

"ההיא שחוזרת הביתה" – סרטה של מיה דרייפוס.
קשה להחליט אם הסרט יותר מביך ממכעיס או יותר מכעיס ממביך. הוא מוציא שם רע לרדידות, לקלישאות מוגזמות עד גיחוך, לרישעות, לאגואיזם, ליומרנות ולטימטום גם יחד. התסריט אין בו ניצוץ של טעם והיגיון, אין אף מיליגרם של אנושיות ותובנה בתשפוכת המלל האגרסיבית האגואיסטית המושפרצת לכל כיוון ומכל צד בסרט. ה'דמויות' האמורות לגלם את הקלישאות הרדודות ביותר שאפשר להעלות על הדעת, של הורים וילדים היורדים זה לחיי זה בעילגות מוגזמת ונטולת חן ובווליום גבוה – יוצרות צירוף שלא יאומן של חוסר הקשר, חוסר משמעות, זעם ורוע כלפי כל העולם וכל אחד ואחת בו, וגם (כשמדובר בגיבורה) כלפי עצמה. אין כל אפשרות להבין מדוע נבנה התסריט בצורת קישקוש גס, מרושע וחסר חן המנסה 'להשתעשע' בלהיות נבזי עד כמה שרק אפשר כל הזמן; לתת לכל דמות כביכול אופי 'מיוסר' אך שבעיקר יורד על הזולת בכל צורה גסה ומוגזמת שאפשר. מבחיל!
גם אם הוענקו למשתתפים בעשיית הסרט פרסים בפסטיבל ירושלים - על הישגיהם במשחק (טלי שרון) וצילום (שי פלג) – עדיין היתה זו לדעתי שגיאה לא לבטל את מתן הפרסים בשל איכותו הנוראה של התסריט בו משובצים אותם הישגים. סרט קולנוע איננו רק אוסף של הישגים טכניים 'בדידים', שכל אחד מהם עשוי להיות ברמה 'נושאת פרסים'. סרט הוא יצירה אמנותית שלמה וחייב להיות איזשהו סף-איכות של הסרט כולו שמתחתיו ומטה אין לתת פרסים גם על הצטיינות טכנית בולטת כזו או אחרת.
● ● ●