זמן פוניבז' (2012)

בשנת 2002, בערב סגרירי אחד, עזב יהונתן אינדורסקי את ישיבת פוניבז', אחרי שלוש שנים בהן למד בין כתליה. בשנים שלאחר מכן, בגלגוליהם השונים של חייו, מצא עצמו נכסף בגעגועים לשנותיו בישיבה, פוניבז', ידעתי תמיד, תישאר עבורי מכוֹר...

בשנת 2002, בערב סגרירי אחד, עזב יהונתן אינדורסקי את ישיבת פוניבז', אחרי שלוש שנים בהן למד בין כתליה. בשנים שלאחר מכן, בגלגוליהם השונים של חייו, מצא עצמו נכסף בגעגועים לשנותיו בישיבה, "פוניבז', ידעתי תמיד, תישאר עבורי מכוֹרה, ארץ מולדת שגם כשעקרת ממנה, רגליך נותרו עדיין נטועות בתוך אדמתה", אומר אינדורסקי. כמה שנים לאחר מכן, בתום משא ומתן ארוך מול הנהלת הישיבה, קיבל את אישורה להכניס צוות-צילום אל בין כתליה לזמן בלתי-מוגבל, מתוך מטרה לתעד את אורח חייהם של תלמידי הישיבה. הסרט מתרחש כולו בין כותלי הישיבה, כמו מזמין את הצופה להיכנס אליה.

ישיבת פוניבז' ששכנה בעיר פוניבז' בליטא שלפני השואה, הוקמה מחדש בבני-ברק בשנת 1943 ע"י הרב יוסף שלמה כהנמן, ששרד את המלחמה בגפו. מאז ועד היום היא נחשבת לאם הישיבות החרדיות בעולם. הסרט לוכד את הרגעים השגרתיים, השמחים, וגם העצובים והבודדים בחייהם של נערים צעירים שמגיל 16 עוזבים את ביתם לטובת חיי פנימייה סגפניים ומנסים למצוא את מקומם כאינדיבידואלים בין למעלה מ-1,000 תלמידים שנראים כמוהם, וכמוהם שואפים להיות גדולי הדור החרדי הבא.

מטרת הסרט, בעיני יוצרו, היא לאפשר התבוננות על חייהם של הדור הצעיר של הציבור החרדי בישראל. להביא נקודת מבט אותנטית, מבפנים, על חייהם של נערים שמקדישים את יומם להתעלות רוחנית, הטומנת בחובה, במידה רבה, גם תחרותיות. זהו סיפורם של מאות בני נוער ממשפחות האליטה החרדית, והדרך בה מנסה השיטה להפוך בני 16, מלאי יצרים, רצונות ושאיפות ארציות, לאנשים רוחניים שעיסוקם היחיד הוא בתורה. בשוליו בוחן הסרט גם את השאלות: מה בדיוק הם עושים שם? במה ממלאים את יומם בחורי הישיבות, ומהי תרומתה של ישיבה כפוניבז' למדינת ישראל?