תוצאות חיפוש: %D7%90%D7%A0%D7%94

1984 וסרטי ההמשך

"מכסחי השדים". ביל מורי, דן אקרויד, הרולד ראמיס.

"מכסחי השדים". ביל מורי, דן אקרויד, הרולד ראמיס.

ב-1984 הוקרנו בבתי הקולנוע "שליחות קטלנית", "מכסחי השדים", "גרמלינס" ו"קרטה קיד". מה משותף לכל הסרטים המהנים הללו שמצוטטים ונצפים עד היום? לכולם נעשו סרטי המשך. והם לא היחידים מאותה שנה שהיתה קרקע פוריה לסרטי המשך, יותר מכל שנה אחרת.

סרטי ההמשך נולדו עם הקולנוע. שחקנים גילמו שוב ושוב את אותן דמויות בסרטים קצרים (בעיקר קומיים) ובסרטי הרפתקאות שהיו כמו פרקים בטלוויזיה (שעדיין לא הומצאה). בהמשך היו סדרות סרטים, כמו "האיש הרזה" שהתחילה ב-1934 (סרט בן 80 ומומלץ בחום), שבעקבות ההצלחה של הקומדיה הבלשית הנפלאה חזרו ויליאם פאוול ומירנה לוֹי לגלם את הבלשים הנשואים ניק ונורה עד הסרט השישי ב-47'.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

תמונה: נשות הקולנוע הישראלי של 2013

נשות הקולנוע הישראלי של 2013. צילום: מירי דווידוביץ'

נשות הקולנוע הישראלי של 2013. צילום: מירי דוידוביץ'

41 מבמאיות הקולנוע העלילתי בישראל ומהשחקניות שכיכבו בסרטיהן, התקבצו לטובת צילום קבוצתי ראשון מסוגו, לרגל חגיגות העשור לפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים ברחובות 2013, שיפתח ביום ב' הקרוב (21 באוקטובר). אנשי הפסטיבל דאגו לצרף לתמונה את אלידע גרא (יושבת ולבושה בלבן), שחקנית ("האתמול של המחר") שהפכה להיות הבמאית הישראלית הראשונה עם הסרט "לפני מחר". סרטה של גרא ינעל את הפסטיבל, ויפתח אותו הסרט "רגעים" של מיכל בת-אדם, אשר תקבל השנה פרס מפעל חיים.

כדאי לשים לב כי בתמונה מופיעות רק נשים שיציגו (או יוצגו ב-, לשחקניות מבינהן) סרטים בפסטיבל השנה. כך למשל, מופיעות אפרת כורם, שתקרין בפסטיבל את סרטה הקצר "ברחל בתך הקטנה" מ-2006, ובימים אלה עובדת על סרט עלילתי בשם "בן זקן" (זוכה תחרות פיצ'פוינט של פסטיבל ירושלים 2013); וטל גרניט שתציג את סרטה הקצר "חופש גדול" ונמצאת בשלבי הפוסט-פרודקשן של "מיתה טובה" העלילתי באורך מלא. ומנגד, אינה מופיעה בתמונה רמה בורשטין שביימה את הסרט המצליח "למלא את החלל", שהינו כנראה הסרט הקופתי ביותר בהיסטורית היוצרות הישראליות. בעיני, התמונה אינה שלימה בלי בורשטין ושכמותה. אם בורשטין כלל לא הוזמנה להצטלם, מה זה אומר על הכבוד של הפסטיבל ליוצרות? "אורחות לרגע", הייתי אומר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הדיקטטור" – ביקורת

"הדיקטטור". סשה ברון כהן.

"הדיקטטור". סשה ברון כהן.

עם "הדיקטטור", השחקן ויוצר הדמויות הוולגריות סשה ברון כהן מפצה על "ברונו" האחרון שלו, ומתקרב אל המצוינות של "בוראט" – לפחות בעיניהם של דוברי העברית. לא מעט מהצחוק שהסרט הזה מושך מבוסס על מילים עבריות שהוצאו מהקשרן/משמעותן, ועל כן קל להבין מדוע הקהל האמריקאי לא קיבל את פניו של הסרט בחמימות קופתית, כמו הקהל הישראלי. אבל בעוד "בוראט" הפתיע, "הדיקטטור" הוא מוצר בידורי שמיישר איתו קו, ולא פורץ את הגבולות שיצר.

לראשונה מאז "עלי ג'י – הסרט", סשה ברון כהן מציג בקולנוע דמות שהעלילה סביבה מתוסרטת לחלוטין. לא קשה כלל וכלל למצוא דמיון בין הדיקטטור אלאדין לבין בוראט הנבער מדעת, שכיכב בסרט שהכניס את כהן עמוק לתודעה האמריקאית והפך לשובר קופות מכובד. אותו סרט גם לא נעלם מעיניהם השמרניות של נציגי האקדמיה, שהעמידו אותו לפרס האוסקר על התסריט המעובד הטוב ביותר (אותו הפסיד ל"שתולים"). ברון כהן יודע לעשות יחסי ציבור מצוינים לסרטים שלו, וסרטו הבא "ברונו" נהנה מהם עד כי פתח עם רווחים גבוהים יותר מקודמו, למרות שהיה סרט גרוע. הקהל האמריקאי שחש ככל הנראה פראייר, לא נפל לתעלול פעמיים, ונזהר מ"הדיקטטור", כך שזה פתח עם הרווח הנמוך ביותר מבין השלושה בקופות ארה"ב.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"למה לצפות כשאתם מצפים" – ביקורת

"למה לצפות כשאתם מצפים". קמרון דיאז, מת'יו מוריסון.

"למה לצפות כשאתם מצפים". קמרון דיאז, מת'יו מוריסון.

נטלי – "למה לצפות כשאתם מצפים" הוא קומדיה עטורת כוכבים שעוסקת סביב נושא אחד וברור – תינוקות, והציפייה להגעתם לעולם. כביכול, נושא שלא נוגע או מדבר לכל אחד. ובכל זאת, בהוליווד החליטו לקחת את העניין הזה, ולעשות ממנו קומדיה, ולהמר על קהלי היעד. כביכול הימור. בפועל, לא קהלי היעד הם ההימור, ומדובר בסרט בינוני לחלוטין, עם הומור מקרי פה ושם, אבל עם קלף מנצח שאיתו כנראה אי אפשר להתרסק בקופות: תינוקות.

יוצרי הסרט החליטו לקחת ספר הורות מאד פופולארי (למעשה, מדובר בסדרת ספרי הורות, כאשר "למה לצפות כשאתם מצפים" הוא הראשון שבה), להשתמש בכותרת שלו (ותו לא) ולהעמיס עליו קלישאות רומנטיות לא קשורות בניסיון לפתות נערות בנות 12-16 לסרט על הורות. עוד העמסה הוליוודית טרנדית בולטת בסרט זה, הינה כמות הכוכבים/ות היפים/ות שמעטרים את הסרט לאורכו. גם בזה כבר התחלנו למאוס, אבל משום מה בהוליווד ממשיכים עם זה. מעניין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הדיקטטור" – טריילר למבוגרים של הסרט בכיכובו של סשה ברון כהן

סרט הקומדיה "הדיקטטור" בכיכובו של סשה ברון כהן, התחדש בטריילר רשמי למבוגרים בלבד (Red Band). הסרט יפתח את פסטיבל הסטודנטים הבינלאומי תל אביב 2012 (ב-2 ביוני), ואז יעלה לאקרנים בארץ ב-7 ביוני (במקום בשבוע הבא, במקביל לארה"ב, כפי שתוכנן בתחילה). העלילה מספרת על שליט עריץ (ברון כהן) שנוסע לבקר בארה"ב כדי להיפגש עם האו"ם, אך מגלה שסגנו החליף אותו ברועה צאן שדומה לו. הוא תר את ערי המדינה, ומפתח חיבה מיוחדת למוכרת מזון אורגני. לצידו של ברון כהן ("בוראט") מככבים גם מייגן פוקסבן קינגסלי ואנה פאריס. תהנו:

"באטלשיפ" – ביקורת #2

"באטלשיפ".

"באטלשיפ".

דמיינו לכם עולם מקביל בו אתם מצליחים להבין מי נגד מי בין כל הפיצוצים של מייקל ביי ב"רובוטריקים". עכשיו הפסיקו לדמיין ופנו ל"באטלשיפ" של פיטר ברג. ברג מייצר סרט עתיר אקשן מצוין, אבל עודף רב של דיבורים ופלספנות לא רלבנטים שהופכים את הסרט לארוך בצורה מורגשת.

הדימיון הרב בין סרטו של ברג לסרטו של ביי מתבטא במספר אפיקים: ראשית, שניהם מבוססים על מוצרים שהוצאו בארה"ב בידי חברת האסברו (בארץ, אגב, "באטלשיפ" נקרא "צוללות" – אבל בסרט הקולנוע אין ולו צוללת אחת). שניהם חובבי אקשן ומצליחים באפיק הזה עם הרבה פיצוצים וכאוס. ובמרכז העלילה של סרטיהם המדוברים עומדים חייזרים שפולשים לאיזור אמריקה הצפונית. ברג החל את דרכו בתור שחקן, אך שמו התפוצץ באמת לעולם אחרי שביים את "הממלכה" – גם כן סרט עמוס דיבורים ופלספנות, שגם כן בעל סצינות אקשן מותחות ועשויות כהלכה. אחרי כן, הוא שיתף פעולה עם וויל סמית' בסרט "הנקוק" החביב, ומאז התבלט קצת פחות – בעיקר בבימוי וכתיבה לטלויזיה. הוא הופיע בתור גרסה משעשעת ואלימה של עצמו בסדרות "הפמליה" ו"קליפורניקיישן", שם הואדר למדי שמו על הדרך. "באטלשיפ" הוא חזרתו לימי "הממלכה".

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"באטלשיפ" – ביקורת #1

"באטלשיפ".

"באטלשיפ".

"באטלשיפ" הוא מהסרטים שהתחילו מרעיון שכל-כולו "בוא נעשה סרט קיץ, עמוס אפקטים, עתיר תקציב, נפוצץ דברים על המים". לא באו לפה לספר סיפור, לרגש או להפתיע. ובזאת הסרט מצליח למלא את מה שיצאו לעשות: האפקטים טובים, קטעי הפעולה מוצלחים והדמויות בסדר. סביר להניח שכאשר תרגמו את שם המשחק Battleship ל"צוללות" לא שיערו שהמשחק ייתן השראה לסרט פעולה באותו השם, לכן נקרא הסרט בעברית "באטלשיפ" ולא "צוללות", כי יש בו משחתות ונושאת מטוסים, אך צוללות אין בו.

בשום אופן אל תנסו לחפש היגיון בעלילה הבאה: אלכס וסטון הופר הם אחים שמשרתים בחיל הים האמריקאי. סאם, חברתו של האח הצעיר אלכס, היא בתו של האדמירל שיין. כל הגברים המוזכרים לעיל שוהים על שלושה כלי שייט שונים מתוך מעל עשרה בלב האוקיינוס לחופי הוואי בתרגיל בין-לאומי הכולל צוותים מיפן. יפן-ארצות הברית-הוואי שווה כמובן התקיפה היפנית על פרל הרבור שבהוואי במלחמת העולם השנייה. ובזמן התרגיל הלז מגיעים לכדור הארץ יצורים מהחלל בחמש חלליות, שחלקן נוחתות מיילים ימיים ספורים מהתרגיל המתנהל.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"בקתת הפחד" – ביקורת

"בקתת הפחד". קריסטן קונולי.

"בקתת הפחד". קריסטן קונולי.

הדבר הראשון והעיקרי לזכותו של "בקתת הפחד" הוא ג'וס וידן (שכתב את התסריט יחד עם במאי הסרט דרו גודרד). ג'וס יצר את "באפי ציידת הערפדים" ותענוג לשמוע את הדמויות שלו. זה הסרט הראשון של דרו גודרד, שעבד כתסריטאי בסדרות כגון "באפי" ו"אבודים". התחלת הסרט מזכירה מאוד פרק של "באפי", והצגת הדמויות והדיאלוגים ביניהם גרמו לי לגעגועים קשים לסדרה המעולה. כמו "באפי", הסרט מנסה ללכת על שילוב של אימה וקומדיה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הדיקטטור" יפתח את פסטיבל הסטודנטים תל אביב 2012

"הדיקטטור". סשה ברון כהן.

"הדיקטטור". סשה ברון כהן.

סרט הקומדיה "הדיקטטור" בכיכובו של סשה ברון כהן, יפתח את פסטיבל סרטי הסטודנטים הבינלאומי תל אביב 2012 (ה-14 במספר). זו הפעם הראשונה שהפסטיבל הישראלי יפתח בהקרנת בכורה חגיגית, והכניסה לאירוע תהיה פתוחה לקהל הרחב.

"הדיקטטור" מספר על שליט עריץ שנוסע לבקר בארה"ב כדי להיפגש עם האו"ם, אך מגלה שסגנו החליף אותו ברועה צאן שדומה לו. הוא תר את ערי המדינה, ומפתח חיבה מיוחדת למוכרת מזון אורגני. לצידו של סשה ברון כהן ("בוראט") מככבים גם מייגן פוקסבן קינגסלי ואנה פאריס. הסרט, שיעלה לאקרנים בארץ ב-7 ביוני (נדחה מה-17 במאי הצמוד לארה"ב – ככל הנראה כדי להשתתף בפסטיבל הסטודנטים), התחדש בטריילר חדש:

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ד"ר פומרנץ" – תמונות מהפרימיירה

"ד"ר פומרנץ". אסי דיין. צילום: רפי דלויה.

פרימיירת "ד"ר פומרנץ". משפחת דיין. צילום: רפי דלויה.

הפרימיירה לסרטו של אסי דיין "ד"ר פומרנץ", התקיימה אמש (א') בקולנוע גת בתל אביב, ואירחה את משפחת דיין כמעט בהרכב מלא: אסי דיין הגיע בליווי אימו רות, והצטרפו אליהם אחותו יעל דיין והבן ליאור יחד עם ארוסתו רוני זילבר. עוד, הגיעו גם משפחת גפן – יונתן גפן ובתו נטאשה, אביב גפן ורעייתו שני, ושירה גפן עם בן זוגה הסופר אתגר קרת – כמו גם ראש העיר תל אביב רון חולדאי, משה איבגי ובתו דאנה, מיכאל אלוני, רומי אבולעפיה, קרן ברגר, רוית "טינקרבל" רוזן, עינת ויצמן, יעל רייך, סמדר קלצ'ינסקי, המלחין עמית פוזננסקי וכוכבי הסרט: יבגניה דודינה, יוסף כרמון, לוסי דובינצ'ק, שלמה וישינסקי עם בתו הזמרת המתחילה דנה וישינסקי, מיכאל הנגביאושיק לוי וצופית גרנט.

הסרט מספר על הפסיכולוג הקליני ד"ר יואל פומרנץ (דיין), שחי בדוחק בדירתו בקומה ה-12 עם בנו יואב (הנגבי), העובד כפקח תנועה שסובל קשות מ"דוחומאניה". הפסיכולוג מתמחה בדיאלוג עם מתאבדים פוטנציאלים, ובמהלך הטיפול הטלפוני הוא יוצר קשר עם מספר מתאבדים ומציע להם לבוא אליו לקליניקה לטיפול אישי; אלא שהוא מאחר לאחת הפגישות עם מטופל ותיק שלו, וזה נפגע עמוקות מהאיחור ומחליט לקפוץ ממרפסת דירתו של פומרנץ אל מותו. התאבדותו של המטופל משנה את חייו של הפסיכולוג, והוא מחליט להשכיר את דירתו למתאבדים פוטנציאלים תמורת סכומי כסף גדולים. הסרט יעלה לאקרנים ב-23 בפברואר.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"העזרה" – ביקורת

"העזרה". ויולה דיויס (משמאל) עם אוקטביה ספנסר.

"העזרה". ויולה דיויס (משמאל) עם אוקטביה ספנסר.

סרט הדרמה "העזרה" מוכיח כיצד באמצעות שחקנים טובים ובימוי טוב, ניתן להתגבר על דמויות סטראוטיפיות שראינו כבר עשרות פעמים ולהגיש סרט מוצלח במידת מה. נושא האפרטהייד בדרום האמריקאי של שנות ה-1960 מטופל כאן בכפפות של משי, אך ככל הנראה היה די בצורה זו כדי למשוך את הקהל כהה העור לגדוש את אולמות הקולנוע בארה"ב ולהפוך אותו להצלחה קופתית מסחררת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לא תשכח" – ביקורת

"לא תשכח". רייצ'ל מק'אדמס עם צ'אנינג טאטום.

"לא תשכח". רייצ'ל מק'אדמס עם צ'אנינג טאטום.

שימו את כוכבת "היומן", רייצ'ל מק'אדמס, לצידו של החשפן-שהפך-לשחקן-ושמר-על-גופו-החטוב צ'אנינג טאטום, כרכו סביבם סיפור אהבה מתקתק, פחות שגרתי ושאפילו מבוסס על אירועים אמיתיים, תזמנו את ההפצה של הסרט לבתי הקולנוע בימים של אהבה, רצוי לקראת חג האהבה הבינלאומי – הולנטיינז דיי – וקיבלתם את הלהיט "לא תשכח", שאינו חורג מגבולות החביבות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »