ביקורות קולנוע

"אנטומיה של נפילה" – ביקורת: מתאמץ להיות אמנותי

"אנטומיה של נפילה". סנדרה הולר.

"אנטומיה של נפילה". סנדרה הולר.

"אנטומיה של נפילה" עטור הפרסים הוא סרט דרמה בן שעתיים וחצי דובר צרפתית ואנגלית סביב פרשייה משפטית. יאהבו את הסרט אנשים שמצאו עניין ב"פּרידה" האיראני. בשניהם יש משפט ועיסוק בשחזור ארוך. הקצב הזוחל המעיק של שניהם, הסגנון של "כמו הצצה לחיים אמיתיים", הוא הסעיף הראשון בספר ההוראות לסרטים אמנותיים, סרטי פסטיבל. במקרה הזה זה הצליח ל"אנטומיה של נפילה", שזכה סרט בפרס הראשי בפסטיבל קאן, פרס דקל הזהב, והיה מועמד ל-5 פרסי אוסקר: לסרט הטוב ביותר, לבימוי, שחקנית ראשית, עריכה וזכה על התסריט. את הסרט ביימה ג'סטין טרייה, שכתבה את התסריט עם בעלה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"דוג-מן" – ביקורת: השחקן הראשי והכלבים בתצוגת משחק מרהיבה

"דוג מן". קיילב לנדרי ג'ונס.

"דוג מן". קיילב לנדרי ג'ונס.

"דוג-מן" הוא דרמת פשע המגוללת את סיפורו של גבר צעיר עם חיבור מיוחד לכלבים וחיבה גדולה לתיאטרליות. אמנם החיבור בין מופעי דראג לחיים בשולי החברה לא עובר חלק בגרון, סיפור החיים הקשה של הדמות הראשית מצליח לפצות על כך ואפילו לרגש, בזכות תצוגת משחק מרהיבה, שמרוממת אפילו את כתיבת הדיאלוגים הממוצעת. הסרט כולל לא מעט סצינות אלימות, אך הן רק קישוטי רקע לסיפור ייחודי ששווה צפייה למי שיעיזו.

לוק בסון יצר בקריירת הבימוי שלו סרטים מדהימים, חלקם מהאהובים עליי ביותר ("הכחול הגדול", "ניקיטה", "לאון", "האלמנט החמישי"), אך במעבר לשנות האלפיים הוא התחיל לדשדש. למרות שהמשיך לקבל תקציבי עתק ושחקנים מהשורה הראשונה רצו לעבוד איתו, בסון לא הצליח לשחזר את ההצלחה. זכורים לרעה "לוסי" (2014) ו"ולריאן ועיר אלף הכוכבים" (2017), שלא היה ברור בכלל לאן הוא רצה לקחת אותם. הסרט הזה מרגיש כמו חזרה לפשטות, סרט קטן עם סיפור שאפשר לספר בישירות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"כסף טיפש" – ביקורת: רכבת הרים כיפית

"כסף טיפש". פול דנו.

"כסף טיפש". פול דנו.

"כסף טיפש" הוא סרט דרמה קומית המבוסס על סיפור אמיתי משנת 2021 על מאבק של יוצר סרטונים (Vlogger) בתחום ההשקעות הפיננסיות לְאָחֵד את המשקיעים העצמאיים ולהרוויח ביחד. הסרט קצבי, קליל, מסביר מושגי יסוד בהשקעות בצורה ברורה, ולא היה אמין בשום צורה, אם לא היה מבוסס על אירועים שקרו (ככה זה עם הסיפורים הגאוניים באמת). אז בסדר, יש שם כמה בדיחות שמרגישות מאולצות מדי (כן, פיט דווידסון, אני מסתכל עליך), אבל בסך הכל עושה הרגשה טובה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הפילגש" – ביקורת: אניה בוקשטיין מצוינת, אך האם התיאטרליות הכרחית?

"הפילגש". דאנה איבגי, אניה בוקשטיין.

"הפילגש". דאנה איבגי, אניה בוקשטיין.

"הפילגש", או באנגלית "האלמנה האחרת", הוא סרט הביכורים של הבמאית מעיין ריף אשר מגיע לקולנוע אחרי שהוקרן לראשונה בפסטיבל ירושלים האחרון. הסרט הסמי-סוראליסטי מועמד ללא פחות מתשעה פרסי אופיר לשנת 2023, אך האם הוא באמת מצדיק את המועמדויות?

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"אזור העניין" – ביקורת: תמונת מצב עוכרת שלווה

"איזור העניין".

"איזור העניין".

"אזור העניין" הוא סרט טוב בגרמנית על רודלף הס ואשתו בימים שהתגוררו בבית צמוד לגדר של מחנה אושוויץ. הסרט מועמד ל-5 פרסי אוסקר: סרט, בימוי, תסריט מעובד, צליל (אחת המועמדויות הכי מוצדקות מזה זמן רב) וצפוי לזכות על סרט זר, הסרט הבריטי הראשון שיזכה בקטגוריה הזאת.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חלום של רובוט" – ביקורת #2: מפיק הרבה רגש ועוסק ברעיונות פילוסופיים

"חלום של רובוט".

"חלום של רובוט".

סרט האנימציה של פבלו ברגר "חלום של רובוט", נטול דיאלוג לחלוטין, מבוצע במינימליזם דו מימדי ומצוייר ביד, פריים אחר פריים, כמו פעם. הוא מצליח, למרבה הפלא, להפיק הרבה יותר רגש מאשר כל אחד מהסרטים האחרונים של פיקסאר, וגם להגיד כמה דברים פילוסופיים תוך כדי.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חלום של רובוט" – ביקורת #1: רק בעיה אחת, למה כזה ארוך?

"חלום של רובוט".

"חלום של רובוט".

"חלום של רובוט" הוא סרט אנימציה ללא דיאלוגים שמועמד לאוסקר בקטגוריית סרט האנימציה הטוב ביותר (הוא יפסיד ל"הילד והאנפה"). מאתגר מאוד ליצור ועוד יותר לצפות בסרט באורך מלא מאוד (מעל 100 דקות) כשרק צלילים, מוזיקה ושירים מלווים את מה שרואים. שימו לב שהסרט הספרדי מתרחש בניו יורק בשנות ה-80, על כן כל השילוט והכיתוב באנגלית, והדברים האלה אינם מתורגמים לעברית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"חולית: חלק 2" – ביקורת: לא רע כמו הראשון אלא רע בצורה אחרת

"חולית: חלק 2". טימותי שאלאמה.

"חולית: חלק 2". טימותי שאלאמה.

ב"חולית: חלק 2" יש אפקטים מרשימים מאוד, צוות שחקנים גדול, ספר טוב להסתמך עליו, אבל לא אכפת לצופה מאף אחד ואין מתח דרמטי אמיתי. גם בסרטי פעולה, שבהם ידוע שהטובים ינצחו, מעניין אותנו לדעת איך זה יקרה. פה אפילו זה לא קיים; סיפור האהבה בין פול (טימות'י שאלמה) לצ'אני (זנדאיה) כמעט לא קיים, שובו של גורני (ג'וש ברולין) נעשה בצורה די מגושמת, ועוברים מקטע לקטע בלי שיהיה עניין רב במה שיקרה. וזה לא שיש מצוקת זמן, עם 164 דקות, יותר מאשר החלק הראשון.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הילד והאנפה" – ביקורת #2: סצינות מהממות ויזואלית בסרט מפוספס

"הילד והאנפה".

"הילד והאנפה".

"הילד והאנפה" הוא סרט אנימציה יפני מאת הבמאי המעוטר הייאו מיאזקי, יוצר סרטי פנטזיה מרהיבים, כמו "הנסיכה מונונוקי", "המסע המופלא" (שזכה באוסקר), "הטירה נעה" ועוד רבים ומופלאים. סרט זה מתרכז בנער שאיבד את אמו במלחמה (כן, אפילו הקולנוע הכניס אזהרת טריגר בתחילתו עקב המצב) וגילוי מפתיע בבית החדש אליו הוא ואביו עוברים כדי לחיות עם אשתו החדשה. למרות שבסרט יש לא מעט סצינות מדהימות, גם רעיונית וגם ויזואלית, הוא לא מצליח להתגבש לכדי יצירה מעניינת במיוחד.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"סעי בובה" – ביקורת #1: מפתיע שזה האח כהן ולא קולנוען צעיר שמתרגש מעירום

"סעי בובה". ג'רלדין ויסוונת'ן, מרגרט קוויילי.

"סעי בובה". ג'רלדין ויסוונת'ן, מרגרט קוויילי.

לאית'ן כהן אין יכולת לעבוד בלי מישהו שהוא מכיר בקרבה גדולה מאוד. "סעי בובה" הוא סרטו הראשון מאז האנתולוגיה הגרועה "הבלדה על באסטר סקראגס" שעשה עם שותפו הקבוע, אחיו ג'ואל. לאורך עשרות שנים עבדו יחד האחים כהן, כתבו, הפיקו, ביימו וערכו סרטים רבים, ביניהם "ברטון פינק", "פארגו" ו"ארץ קשוחה" (על שני האחרונים זכו באוסקר, בין השאר, על תסריט). לפני מספר שנים נודע שהם עובדים על פרויקטים בנפרד. ג'ואל ביים את אשתו פרנסיס מקדורמנד בסרט "הטרגדיה של מקבת" הרציני והכבד, ואית'ן ביים את "סעי בובה", שאת התסריט כתב יחד עם אשתו טרישיה קוק (שגם ערכה). אולי התסריט הזה גרם לג'ואל להיפרד קולנועית מאחיו. בעקבות "סעי בובה" יכול להיות שבאקדמיה שמחלקת את האוסקר יוסיפו את האפשרות להחרים למישהו פסלון שנים אחרי שזכה בו על בסיס ביזוי. מועמדים נוספים להשבת הפרס כוללים את רוברט דה נירו (שפה ושם עדייין משתתף בסרטים שבהם הוא לא מבזה את הקריירה שלו) ואל פצ'ינו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הילד והאנפה" – ביקורת #1: עם הרפתקאות לא חדשות, אבל מלא בהמצאות ויזואליות

"הילד והאנפה".

"הילד והאנפה".

סרטו ה-12 באורך מלא של מאסטר האנימציה היפאני הייאו מיאזאקי "הילד והאנפה", הוא סרט שמהווה בסגנונו ובתוכנו סוג של סיכום קריירה עבור היוצר בן ה-83 שכבר פרש מעשיה קולנועית בשנת 2013 ואז חזר בו. חבל רק שהיצירה המסכמת לא מצליחה לרתק ולרגש כמו המקורות שאותן היא שואפת לסכם.

לאחר 11 סרטים באורך מלא (ועוד תשעה סרטים קצרים), הודיע בשנת 2013 הייאו מיאזקי על פרישה מעשיית מסרטים, רק כדי לחזור בו ולהתחיל לעבוד על סרטו הנוכחי בשנת 2016, פרוייקט שהתעכב גם בגלל הקורונה וגם בגלל הוצאות כספיות אדירות ולכן הוא מגיע למסכים רק עכשיו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"ארגייל" – ביקורת: סם רוקוול לא מספיק כדי להציל את הביזיון הזה

"ארגייל: סוכן חשאי". הנרי קאוויל, ג'ון סנה.

"ארגייל: סוכן חשאי". הנרי קאוויל, ג'ון סנה.

"ארגייל" הוא סרט פעולה "קומי" מגוחך, איום ונורא, אפילו לא בידור שטותי, שנדמה שכתב נער מתלהב בן 13 ומישהו בטעות החליט להפיק אותו ולבזבז עליו 200 מיליון דולר. בראש המגרעות הרבות שממלאות את האסון הזה (שאת חלקן אמנה בהמשך) עומד הליהוק של ברייס דאלאס האוורד (סרט "עולם היורה") בתפקיד הראשי.

האוורד, ה"ג'סיקה צ'סטיין לעניים", חסרה את הקסם השופע של כוכבות כמו אמה סטון, אנה קנדריק, סנדרה בולוק ורייצ'ל מקאדמס, בתפקיד שדורש מישהי מקסימה. אם היא מתעקשת להמשיך לצאת לעבוד אז שתתקמד בבימוי (כמו המעבר שעשה אביה, רון האוורד). היעדר הנוכחות שלה בולט עוד יותר כשמולה יש את סם רוקוול, הגדרת הקוּל, שעם בחירת תסריטים טובה יותר יכול היה להפוך לכוכב גדול.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »