ביקורות קולנוע (עמוד 2)

"המנט" ו"הסוכן החשאי" – ביקורת כפולה

"המנט". ג'סי באקלי.

"המנט". ג'סי באקלי.

מה הקשר בין סרטי הדרמה "המנט" על ויליאם שייקספיר ואשתו בתחילת המאה ה-17 ו"הסוכן החשאי", סרט ברזילאי שמתרחש ב-1977? שניהם זוכים ליחסי ציבור ותשומת לב של פסטיבלים וגופים שונים שמחלקים פרסים ברחבי העולם, כולל מועמדויות לאוסקר לסרט הטוב ביותר. זה קורה בכל שנה שקומץ סרטים מוזכרים שוב ושוב, גם כשחלקם לא ראויים לכך ושיש סרטים טובים מהם בהרבה שלא זוכים למועמדות בודדת. שניהם גם ארוכים מדי וזכו ממני לציון דומה.

"המנט" מתחיל עם סיפור ההיכרות של ויל העני לאגנס, שבאה ממשפחה טובה. בהמשך הם מתחתנים, בניגוד לדעת הוריה, נולדת להם בת ותאומים, בת ובן ששמו המנט. בהתחלת הסרט יש ציטוט מתוך ספר שנקרא "מותו של המנט וכתיבת המחזה המלט", אז הסוף ידוע מראש, וגם שם הסרט (שמבוסס על ספר) ממקד אותנו בדמות מסוימת על אף שההתמקדות היא בהוריו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הקיץ ההוא בפריז" – ביקורת: סתמיות ושיממון

"הקיץ ההוא בפריז".

"הקיץ ההוא בפריז".

"הקיץ ההוא בפריז" הוא פרוייקט יוצא דופן שניצל את התפאורה האולימפית שעטפה את בירת צרפת לפני שנה וחצי, כרקע לדרמה המתוארת בו. הבעיה היא שאפילו תפאורה של פעם במאה שנה לא מצליחות להציל את היצירה הזאת (אם אפשר בכלל לקרוא לזה יצירה) מתהומות הסתמיות והשיממון.

סרט הביכורים של הבמאית ואלנטן קאדיק מתרחש בבירת צרפת, פאריז, בקיץ של 2024, עת התקיימה בה האולימפיאדה, ועוסק בבלנדין, רווקה בת ה-30, שמגיעה מנורמנדי על מנת לצפות במשחקים וספציפית בתחרויות השחיה המתקיימות בלה-דפנס, בגלל אהדתה לשחיינית בריל גסטלדלו. בנוסף, אחותה למחצה של בלנדין, אותה לא ראתה כעשור, מתגוררת בפריז וזאת היא הזדמנות טובה עבורה להיפגש עימה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מפלצות אמיתיות" – ביקורת: הכול בו לא נכון

"מפלצות אמיתיות". מדס מיקלסן, סופי סלואן.

"מפלצות אמיתיות". מדס מיקלסן, סופי סלואן.

שום דבר לא עובד כמו שצריך ב"מפלצות אמיתיות". הכול בו לא נכון: הטון, הקצב, האין-עלילה. הוא חוזר על עצמו ללא הרף, ובנוסף לכול, הוא גם ארוך מדי. הרעיון היה יכול, אולי, להיות בסיס מצוין לסרט קצר, אבל לסרט באורך מלא צריך הרבה יותר ממה שיש בו.

זהו סרט הקולנוע הראשון של בריאן פולר, יוצר הסדרות החביבות והמקוריות "חיים על פי נד" (Pushing Daisies שטוענים לאחרונה שיש סיכוי לעונה שלישית) ו-Wonderfalls קצרות היומין.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"עוזרת הבית" – ביקורת #2: לא מחדש אבל המודעות העצמית מצילה

"עוזרת הבית". סידני סוויני.

"עוזרת הבית". סידני סוויני.

אמנדה סייפריד והסלבית הגדולה של התקופה, סידני סוויני, מככבות (וגם היו בין המפיקים) במותחן חדש שלא מחדש כלום "עוזרת הבית", אבל לפחות מודע לעצמו ובכך מציב את עצמו מעל הרוב המוחלט של הסרטים ההוליוודים בז'אנר הזה.

הסרט נפתח כשמילי קאלוויי (סוויני) מתראיינת למשרת עוזרת בית אצל נינה וינצ'סטר (סייפריד), אמא לילדה בשם ססיליה. היא משוכנעת שלא תקבל את העבודה מכיוון ששיקרה בקורות חיים שלה, אולם להפתעתה היא דווקא כן מתקבלת לעבודה בבית של נינה ובעלה אנדרו. במהרה היא מבינה שמשהו אינו כשורה אצל מעסיקתה. האחרונה נוטה לבקש ממנה מטלות מסוימות ואז מכחישה שביקשה אותן וגם מאשימה את מילי בשקרים ונוטה להתעצבן לעיתים קרובות.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"עוזרת הבית" – ביקורת #1: אמריקאי להחריד, ומותח רק לעתים

"עוזרת הבית". אמנדה סייפריד, סידני סוויני.

"עוזרת הבית". אמנדה סייפריד, סידני סוויני.

הסיכוי ליהנות מ"עוזרת הבית" עולה אם ראיתם פחות סרטים מהגיל הנוכחי שלכם. יש סרטים אמריקאיים נפלאים אבל המותחן הארוך מדי הזה, שרק לעתים הוא מותח, הוא אמריקאי להחריד במובן הכי רע שאפשר. שימו לב שהסרט גם כולל התעללות גופנית ואלימות גרפית.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מרטי סוּפּרִים" – ביקורת: סרט טוב שצפוי למועמדויות רבות לאוסקר

"מרטי סופרים". טימותי שאלאמה.

"מרטי סופרים". טימותי שאלאמה.

"מרטי סוּפּרִים" הוא סרט טוב, דרמה עם רגעים מצחיקים שהיה יוצא נשכר מקיצור השעתיים וחצי שלו, מוטיב חוזר בסרטים השנה, גם הטובים שבהם. הסרט צפוי להיות מועמד לאוסקר בקטגוריות רבות, כולל לסרט הטוב ביותר ולשחקן ראשי. כרגע מסתמן שיצא בידיים ריקות.

"מרטי סוּפּרִים" הוא טימות'י שאלמה ("חולית", "וונקה"), שמופיע כמעט בכל קטע. מרטי עובד כמוכר בחנות נעליים בניו יורק ב-1952, עונד שרשרת עם מגן דוד, בעל עור פנים פגום וחלומות גדולים מאוד. הוא מוכר מלידה, תחמן, נוכל אבל לא נכלולי, והכי היה רוצה להתפרנס ממשחק טניס שולחן (שהפך לענף ספורט אולימפי ב-1988).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"קונטיננטל 25'" – ביקורת פסטיבל הסולידריות: הרבה דיאלוגים ומעט התפתחות עלילתית

"קונטיננטל 25'".

"קונטיננטל 25'".

"קונטיננטל 25'", יצירתו זוכת פרס התסריט מפסטיבל ברלין 2025 של המאסטר הרומני המהולל ראדו ג'ודה, מוקרנת בפסטיבל הסולידריות בסינמטק תל אביב, ומתגלה כנסיגה מסויימת מבחינת מקוריות ועניין לעומת מרבית סרטיו הקודמים.

אורסוליה עובדת כפקידת הוצאה לפועל בבירת טרנסילבניה, קלוז', שזה אומר שהיא צריכה לפנות דיירים מביתם אם הם לא מצליחים לעמוד בתנאי התשלום של שכר הדירה. כשאירוע טראגי מתרחש לאחר אחד מהפינויים האלה, אורסוליה נכנסת לדיכאון ולא מצליחה לשכוח את שאירע.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"לנצח נצחים" – ביקורת: רגעים יפים בהשפעת מישל גונדרי וספייק ג'ונז

"לנצח נצחים". קאלום טרנר, מיילס טלר, אליזבת' אולסן.

"לנצח נצחים". קאלום טרנר, מיילס טלר, אליזבת' אולסן.

"לנצח נצחים" הוא סרט מוצלח, שבמרכז משולש רומנטי מיוחד, שלולא הרבע האחרון שלו (בערך) היה מופיע ברשימת הסרטים הטובים של השנה. גם השניות האחרונות מיותרות והיה צריך לעצור רגע לפניהן.

לארי נשוי מזה עשרות שנים לג'ואן, שכעת היא חולת סרטן. לשניים יש ילדים ונכדים, ואז הוא מת. בעולם המעניין של הסרט כשמתים לא הולכים לגן עדן או לגיהינום אלא למגורי ביניים למשך שבוע ימים שבמהלכם יש להחליט לאיזו רכבת לעלות, רכבת שנוסעת לעולם שבו יחיו לנצח (לנצח על חוף הים, לנצח בפריז של שנות ה-60 ועוד ועוד אפשרויות מגוונות).

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"זוטרופוליס 2" – ביקורת: מוצלח בזכות צמד הדמויות הראשיות

"זוטרופוליס 2".

"זוטרופוליס 2".

"זוטרופוליס 2" הוא סרט המשך חביב, פחות טוב מהסרט הקודם מלפני 9 שנים. לצמד בלשי משטרה תמיד אפשר למצוא עוד תיק חקירה מעניין אז בקלות ניתן להפיק עוד סרט(י) המשך, כפי שרומז הסוף של הסרט הנוכחי, ולא צריך לחכות כל כך הרבה זמן עד שזה יקרה, ויש לקוות שיהיו טובים יותר אף מהסרט הראשון.

ניק השועל (ג'ייסון בייטמן, בתפקיד שנכתב למידותיו) וג'ודי הארנבת (ג'ניפר גודווין בתפקיד חמוד), שהצטוותו בסרט הקודם -הסרט מתחיל עם תזכורת לסוף הסרט ההוא, בעיקר כי הרעה שם מופיעה בסרט הנוכחי- צריכים להוכיח שהם יכולים לעבוד יחד לפי החוקים ולהמשיך לעבוד בשירות המשטרה. השלבים הראשונים של החקירה, שמביאים אותם לחלקים שונים בעיר שמאוכלסת בבעלי חיים בלבד, מתנהלת יפה, וזה הולך ומסתבך.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"מרשעת 2" – ביקורת: ישירות פוליטית שמשדרגת

"מרשעת: חלק 2". סינתיה אריבו, ג'ף גולדבלום.

"מרשעת: חלק 2". סינתיה אריבו, ג'ף גולדבלום.

"מרשעת 2" מגיע למסך הגדול שנה לאחר "מרשעת" הראשון, וביחד הם מהווים עיבוד קולנועי למחזמר הבימתי משנת 2003, שבתורו מבוסס על הרומן באותו שם משנת 1995. לכאורה אנחנו מקבלים פה עוד קצת מאותו הדבר, אבל יש בכל זאת כמה הבדלים משמעותיים: הטון הקומי המבודח מפנה את מקומו לנימה דרמטית יותר שטומנת בחובה גם ביקורת פוליטית נדירה בישירותה בהתחשב בקהל היעד של הסרט.

עלילת החלק השני נפתחת כחמש שנים לאחר ארועי החלק הקודם, כשאלפיבה (סינתיה אריוו) כבר מוכרת בשם "המכשפה הרעה ממערב" ואילו גלינדה (אריאנה גרנדה) משמשת כדוברת של הקוסם (ג'ף גולדבלום) ומאורסת לפיירו.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הנרדף" (2025) – ביקורת #2: סרט נטול מודעות עצמית

"הנרדף". גלן פאוול.

"הנרדף". גלן פאוול.

"הנרדף" חוזר בשנת 2025 עם הבמאי הבריטי החם של הרגע, אדגר רייט, חידוש לסרט מ-1987 שהיה אדפטציה לרומן הדיסטופי של סטיבן קינג. לא הצלחתי להבין בשביל מה ובשביל מי זה טוב, חוץ מחשבון הבנק של אולפני פארמאונט. המשחק מזעזע, ובמיוחד זה של גלן פאואל, התסריט כלל לא אמין (אפילו בסרטי אקשן מטומטמים צריך מינימום של הגיון פנימי), והכי חשוב: ב-1987 הסרט המקורי היה יכול להיחשב כסרט עתידני שבדיעבד צדק בול בנבואה שלו, אבל ב-2025 כשאנחנו חיים כבר את הדיסטופיה הזאת, בשביל מה אנחנו צריכים נבואה שאנחנו כבר יודעים שהגשימה את עצמה?

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »

"הנרדף" (2025) – ביקורת #1: שומר על עניין אבל חסר את המשהו יוצא הדופן

"הנרדף". גלן פאוול.

"הנרדף". גלן פאוול.

"הנרדף" הוא סרט פעולה שמתרחש בעתיד, שהיה עדיף שיהיה קרוב יותר ל-100 מאשר ל-131 דקותיו. רוב הזמן הוא שומר על עניין ובסדר, אבל לא מתעלה בשום אופן. חסר בו מאוד משהו יוצא דופן, יוצא מן הכלל, מגניב במיוחד, מקורי ביותר, מלהיב מאוד, והוא זקוק נואשות להברקות ולרגעים בלתי נשכחים כפי שניתן אולי לצפות (עדיין?) מאדגר רייט ("בייבי דרייבר" וטרילוגיית הקומדיות עם סיימון פג).

בן ריצ'רדס (גלן פאוול) מאבד את עבודתו, בתו בת השנתיים חולה, והוא מקווה ששעשעוני טלוויזיה נושאי פרסים כספיים יעזרו לו מעט עם הצרות הכלכליות שלו ושל אשתו. הוא הולך לבחינות קבלה בתחנת הטלוויזיה שמפיקה את כל התכניות, ומתקבל לתכנית שהוא הבטיח לאשתו שלא ישתתף בה: "הנרדף" (The Running Man), שבה הפרס הכספי הענק מוענק למתמודד ששורד את 30 היום שבמהלכם הוא מסתובב ברחובות כשאחריו חמישה ציידים-מתנקשים והכול מתועד לתכנית מציאות רצחנית שהצופים והאנשים ברחוב מעורבים בה.

לחצו לקריאת הכתבה המלאה »