ביקורת: ניין (NINE)
מה משותף ל"אמריקאי בפריז", "צלילי המוסיקה", "אוליבר" ו"רוקדת בחשיכה"? כולם סרטים מוסיקליים טובים עם סיפור ממשי מאוכלס בדמויות בעלות אישיות שהשירים בהם הם חלק אינטגרלי בעלילה שלהם ומקדמים אותה. ב"ניין" השירים הם קטעים מרשימים שממלאים תפקיד אחד בלבד: להרשים. (Nine פירושו "תשע", כמובן. זה אינו שם של מישהו ולא היתה שום סיבה לקרוא לסרט "ניין" בעברית או באותיות לטיניות.)
על אף השיר הנפלא "כל הג'ז הזה", מאד-מאד לא אהבתי את "שיקגו"; הבמאי והצוות מאחורי המצלמה של "שיקגו" אחראים ל"ניין" שטוב ממנו. זהו סרטו השלישי של רוב מרשל, כוריאוגרף שהפך לבמאי, אחרי "שיקגו" ו"זיכרונותיה של גיישה" – בשניהם נשים בולטות בתפקידים הראשיים, שחזור תקופתי מרשים, תלבושות מרהיבות וצילום יפה. ב"ניין" דניאל דיי-לואיס בתפקיד הראשי, והוא מוקף שחקניות וגם הפעם העיצוב משגע.


שום דבר עוד לא חתום בחוזה, אך 
כוכבת "




חברת הכבלים HOT השיקה השבוע ערוץ פסיכומטרי בשיתוף 'מכון קידום', לתרגול הצופים לקראת הפסיכומטרי. הערוץ יהיה פתוח לצפיה מסביב לשעון ובכל ימות השבוע, ויתעדכן מדי בבחינות פסיכומטרי חדשות.