"נעלמת" – ביקורת #1
"נעלמת" הוא סרטו העשירי של הבמאי דיויד פינצ'ר, ובלעדיו זה היה יכול להיות סרט זניח לגמרי. "נעלמת" עשוי מעולה מכל בחינה – בימוי, צילום, משחק, עריכה ומוסיקה – אבל חייבים להבדיל בין סרט מעולה לסרט שעשוי מעולה. יש לסרט הזה את כל המרכיבים של מותחן לשעת לילה מאוחרת בטלויזיה אך הוא מגיע בחבילה יוצאת מן הכלל, עם כוכב קולנוע בתפקיד ראשי. לכל אורך הסרט הייתי סקרן לדעת מה יקרה – יותר "סקרן" מאשר "במתח".
המגע של פינצ'ר מתחיל, כמו תמיד, בכתוביות הפתיחה של הסרט. הן לא "מיוחדות" כמו בסרטים קודמים שלו*, אך כל שם ….נעלם כמעט ברגע שהוא מופיע, השם נמוג, הוא לא פשוט מתחלף. על המוסיקה אחראים, כמו בשני סרטיו הקודמים של פינצ'ר, טרנט רזנור ואטיקוס רוס (שזכו באוסקר על "הרשת החברתית"), והם חיברו פה פס-קול שלא שמעתי כמוהו בשום סרט, שונה ומשונה, וכולל צלילים ורעשים (כמו נקישות שלא רואים בסרט). גם פס-קול "קונבנציונלי" היה עובד פה, אך זה מוסיף ייחוד חיוני לסרט.










