"יחידת המתאבדים" – ביקורת
אפשר להאשים את אנשי די.סי בהרבה דברים, אבל אי שפיות הוא לא אחד מהם. לראייה, בכל פעם הם מנסים מחדש למצוא פתרון לבעיה שהסרטים של מארוול יצרו להם: יצירת סרט אנסמבל – אבל בלי התעסקות בפרט השולי של סרטי הכנה. ב"יחידת המתאבדים" הם זנחו את קבצי הוידאו הבלתי מאובטחים שמציגים את חברי ליגת הצדק העתידיים כפי שהיה ב"באטמן נגד סופרמן: שחר הצדק" לטובת פלאשבקים עם מוזיקה שנבחרה בקפידה על ידי עורכי הפלייליסט של גלגלצ. אחרי האקספוזיציה הפשטנית והישירה, הסרט תופס צורה ומצליח לחבר בין הדמויות באופן אמין (מה שלא היה ב"באטמן נגד סופרמן") וגם להצחיק.
ההומור ורוח השטות שמלוות את הסרט הם גם מה שהיה חסר ב-בנ"ס, ומפתיע שזה מגיע מכיוונו של דיויד אייר שביים וכתב את הסרט. רוב סרטיו הם על שוטרים או חיילים והקשיים איתם הם מתמודדים ("זעם", "חבלה"). המעבר מהטובים אל הרעים הוביל גם לשינוי באופי הקולנוע שלו. מין גרסה הפוכה לאדם מקיי. הוא לא הצליח כפי שזה האחרון הצליח עם "מכונת הכסף", אבל הייתי שמח לראות אותו ממשיך בקו הזה. ייתכן שזה בדיוק מה שסרטי קומיקס צריכים: במאי עם ניסיון בסרטי משטרה וכישרון קומי חבוי.









השחקנית הותיקה 
כוכב "