שתף קטע נבחר

"הגבעה": עולה רק חצי מהדרך

ליאור אשכנזי מייצג את הצד הישראלי, נילס ארסטרופ את הצד הצרפתי - ביחד הם מובילים את הדרמה "הגבעה" שביים יוסי אבירם בהשראת סרט דוקומנטרי שיצר בעבר. השילוב הזה מוצלח, רק חבל שהתסריט לא מורכב מספיק

ליאור אשכנזי משחק גבר אבוד בסרטו של יוסי אבירם, "הגבעה". הוא לא מרבה במילים, נועץ מבטים חסרי משמעות בנופי הישימון שנפרשים לפניו, ובעיקר אינו מסוגל להפוך לאב (בתחילת הסרט בת זוגו, בגילומה של דנה עדיני, נפרדת ממנו משום שהוא מאלץ אותה לעבור הפלה). הוא שחמטאי מחונן, מתקן אופניים במקצועו, ונדמה שחייו אינם מובילים אותו לשומקום.

 

עיקר סרטו של אבירם (שנקרא "אחרי הים" כאשר הוצג בפסטיבל חיפה לפני כשנתיים, שם השתתף בתחרות הישראלית וזכה בפרס סרט הביכורים המצטיין) מתרחש בצרפת ודובר ברובו צרפתית. כאשר העלילה, אחרי אקספוזיציה קצרה המתרחשת בישראל, עוברת לצרפת, מתברר שהגיבור הוא בכלל איש משטרה קשיש בשם ראובן ורדי (נילס ארסטרופ), המתמחה באיתור נעדרים וחי עם בן זוגו האיטלקי (השחקן הוותיק גי מרשן, "חקירה לילית").  

 

כאשר לסביבה מגיעה גם דמותו של ליאור אשכנזי ומתחילה לעקוב אחר ראובן, ברור לנו שיש קשר בין השניים, והקשר הזה ברור לצופה הרבה לפני שהסרט טורח להבהיר אותו. בהמשך נדרש ורדי לגלות את זהותו של גבר שנמצא על חוף בדרום צרפת, סמוך לגבעה שבשם הסרט, ואינו מסוגל לדבר. בכוונה אין הכתוב כאן חושף את זהותו של אותו גבר, הידועה לצופה, אבל מומחיותו של ורדי באיתור נעדרים וגילוי הסיפור שמאחורי היעלמותם מקבלת פה מימד סימבולי, ומתקשרת לשאלות של הורות, אחריות ואשמה, כמו גם בריחה מהעבר, ש"הגבעה" עוסק בהן.

 

עוד ביקורות  במדור הקולנוע של ynet:

 

"הגבעה" נולד מתוך סרט תיעודי יפה בשם "כל ערב" שאבירם ביים בשנת 2009, ועקב אחר מערכת היחסים שבין דודו, ראובן ורדי, ובן זוגו האיטלקי פיירלואיג'י אוטילי, המתגוררים בפריז. על הבסיס הזה נבנה הסיפור הבלשי שבמרכזו הקשר המסתורי שבין הדמות שמגלם אשכנזי לזו של ארסטרופ. בתבונה רבה בוחר אבירם להתמקד בדמותו של ורדי, שרגשות אשם מהעבר הקרוב והרחוק רודפים אותה והופכים אותה לדמות מובסת ומהורהרת המעוצבת בצורה משכנעת (גם אם היא חופנת את פניה בידיה לפחות פעם אחת יותר מדי).

 

 

אשכנזי, לעומתו, נדרש להתמודד עם דמות שאינה כתובה היטב, בלשון המעטה, ושכל התנהלותה וגינוניה נדמים חיצוניים. הוא, כאמור, מסתפק במבטים ריקים ובשתיקות קיומיות שהופכות את הופעתה לפוזה של גבר במשבר (שלא ברור אם היה שם תמיד או מה בדיוק גרם לו). נוכחותה בסרט של בעלת חווה הרה (אמה דה קון, "מדעי החלום") אינה מוסיפה לו נדבך מעניין במיוחד, ולמעשה יש מקום לתהות מה הדמות הזו עושה פה מלכתחילה.

 

תהיות דומות אפשר ואף רצוי להעלות לגבי שתי דמויות נוספות בסרט: זו של חברו הטוב של אשכנזי ושותפו למשחק השחמט (מוני מושונוב), וזו שמגלם השחקן הצרפתי הנודע מתייה אמלריק ("הפרפר ופעמון הצלילה"), שמציץ פה לרגע קט ומתפוגג. לשם מה הטריחו הנה שני שחקנים ותיקים, שדמותו של האחד מופיעה קצרות בסצינות המתרחשות בישראל, ואז אף לא מוזכרת יותר, והאחרת מזנקת אל מותה בתום משפטים ספורים שהיא אומרת? לא לגמרי ברור.

 

למען הסר ספק: "הגבעה" הוא סרט עמוס כוונות רציניות. אבל התחושה היא, שיומרותיו האמנותיות מחפות על דלותו המחשבתית. אין כל בעיה עם סרטים אניגמטיים שהדרמה מתרחשת בהם מתחת לפני השטח, אבל מבחינה זו הסרט לא לגמרי מתגמל את צופיו כאשר הוא מגיע אל סופו. ועם זאת, עבודת בימוי ראויה, צילום יפהפה (אנטואן הברלה, "מדוזות", "מתחת לחול"), ובעיקר עבודת משחק נפלאה של נילס ארסטרופ ("נביא", "סוס מלחמה"), מהבולטים שבשחקני הקולנוע והתיאטרון בצרפת, מחפים על התסריט הלא לגמרי בוגר.

 

"הגבעה" (ישראל/צרפת) - במאי: יוסי אבירם, שחקנים ראשיים: ליאור אשכנזי, נילס ארסטרופ, מוני מושונוב, דנה עדני, וגי מרשן. אורך הסרט: שעה ו-27 דקות.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
לאתר ההטבות
מומלצים