אמא שנייה: הביקורת

(שם הסרט במקור: ? Que Horas Ela Volta)

הרבה זמן אני שומע על הסרט הזה, אבל נמנעתי ממנו. הוא היה בפסטיבל ירושלים, והיתה לי הזדמנות לצפות בו, אבל ויתרתי. וגם כשהוא נבחר לייצג את ברזיל באוסקר הסתייגתי ממנו. ומצד שני, לכל אורך אותו זמן שמעתי עליו דברים נחמדים מאוד. איך הוא בעצם סרט חביב ונגיש.

אז אחרי שראיתי את הסרט הזה בסופו של דבר, האינסטינקט הראשוני שלי היה נכון: מדובר בסרט אנמי, ובמידה מסוימת חלש ומרגיז. וזה מאוד חבל, כי השחקנית הראשית נהדרת (וזו לא פעם ראשונה שאני רואה את רז'ינה קאסה בפעולה. שחקנית מצוינת). אבל הבימוי כאן נרפה, והתסריט שטוח ושטחי.

que horas ela voltaאז יש לנו סיפור על אשה לא צעירה שעובדת כעוזרת בית של אנשים עשירים. היא ישנה במגורים שהם מספקים לה, והיא מקפידה מאוד על כללי נימוס, ולא מתערבבת עם המעסיקים. הבריכה היא רק לעשירים, האוכל רק לעשירים, וגם כשהם מציעים להצטרף, מכבדים אותה באוכל, או מעודדים אותה להיכנס למים, היא נמנעת, כי היא שומרת על דיסטנס. היא אמנם אוהבת את הילדים ואת העבודה, אבל היא יודעת שהעשירים שומרים על עצמם, והעניים מקומם לא עימם.

ואז נכנסת לסיפור הבת שלה. בחורה צעירה שהיא לא ראתה כבר עשר שנים בגלל סיבוכים בירוקרטיים. אשה אחרת גידלה אותה, אבל עכשיו היא מגיעה לעיר הגדולה סאו-פאולו כדי ללמוד, אז היא מתאחדת עם אמא שלה המקורית בינתיים. והבת הזו שוברת את כל הקירות בין המעמדות. ולאמא זה לא מתאים.

לכאורה יש כאן חומר לדרמה מצוינת. הכל אמנם נוסחתי, כתוב לפי הספר, אבל אם זה היה מבוצע נכון, אז זה היה אפקטיבי וסוחף. אבל אנה מוילארט, הבמאית, הולכת כנגד הסרט במקום איתו. היא אמנם טובה מאוד בתיאור החיים במקום שבו הסרט מתרחש, והיא משרה הרגשה אותנטית ואמינה (בעיקר בעזרת השחקנית הראשית), אבל בכל שאר האספקטים, הסרט הזה אכזב אותי. מוילארט לעולם נשארת מרוחקת מהאנשים. נדמה לי שאין ולו קלוז אפ אחד בכל מהלך הסרט. גם ברגעים דרמטיים קריטיים, במיוחד בגילוי שמגיע לקראת סוף הסרט, מוילארט שואבת את כל הרגש החוצה מהסרט, ומה שנותר לי הוא להסתכל בעיניים יבשות על ההזדמנויות הדרמטיות שנזלו מבין הידיים. אפילו לא דמעה אחת עלתה לי בעיניים, גם ברגעים היותר קשים. וזה פספוס עצום.

מה גם שכל מיני חוטי סיפור שיש כאן לא מפותחים, נשארים באויר. הנערה-אשה הצעירה חודרת למשק הבית, ומסתבר שלאב הבית ישנה חיבה מיוחדת כלפיה, שמגיעה לשיא בסצינת גילוי שאמורה היתה להיות שיא דרמטי. לחוט הסיפור הזה מוקדשות בערך 3 סצינות קצרות, ואין בילד אפ ראוי (אין בילד אפ בכלל) אל אותה סצינה ביזארית ומטרידה; הבן המתבגר נמצא בשלב גילוי המין השני, והוא שואל אותה אם היא בתולה. השיחה הזו לא ממש הולכת הלאה. הוא גם ישן עדיין עם האמא השנייה באותו החדר בלילות שהוא מפחד או מרגיש לבד, למרות שהוא כבר גדול יחסית. כל עניין ההתבגרות כאן מפוספס ולא מפותח.

והכי מטריד אותי הוא הדיון הלא מפותח בפערי המעמדות. כשהאמא השניה מתחילה לגלות סימני עצמאות בעקבות ביתה, אם הבית מעקמת את האף. וזהו, פחות או יותר. אין כאן באמת דיון בנושא הזה.

אז "אמא שניה" הוא הרבה התחלות של דברים שלא ממש מגיעים לידי מימוש. דרמה ללא דרמה, סיפור לא מפותח, אריזה יפה שאין בה הרבה, וחבל, כי היה כאן סינופסיס מעניין, אבל הוא לא עבר פיתוח ראוי, ולא קיבל את הטיפול הדרמטי הנחוץ. סרט מפוספס.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

כתיבת תגובה