יישר כוח: "שטיסל" סיימה עונה מצוינת
עם שחקנים מרגשים, תסריט טוב ועלילה חרדית עם נגיעות חילוניות, העונה השנייה של "שטיסל" עשתה את הבלתי ייאמן כמעט והתעלתה על הראשונה. נקווה שתחזור אלינו בקרוב
בעונה הקודמת של "שטיסל", ששודרה לפני שנים רבות (סתם, לפני שנתיים), נשא רב שולם נאום ביום ההולדת של אמא שלו, הבובע, וסיפר איך היא הכניסה לתפילה היומית שלה את שמותיהם של כוכבי אופרת הסבון "היפים והאמיצים". נדמה ש"שטיסל" עשתה מהלך דומה – סדרה חילונית במהותה ובעצם קיומה, שכבשה את ליבותיהם של לא מעט חרדים – מזרמים מסוימים - שצפו בה באדיקות. אלא שבניגוד לבובע הם לא צפו בעולם החילוני אלא בתמונת מראה של עצמם.
העונה השנייה של "שטיסל" עשתה את הבלתי ייאמן כמעט והתעלתה על הראשונה, כשעצם העובדה שלא נפלה ממנה היא מעוררת הערכה. מעבר לאיכויות הגבוהות של "שטיסל", שכבר נדונו בעבר – הדמויות המורכבות והמדויקות, חיי הרגש העשירים ומערכות היחסים המעודנות - במציאות המקוטבת הנוכחית, זאת שמטולטלת בעיקר על ידי קיצוניים משני הצדדים, "שטיסל" היא לא פחות מנס.
קהל היעד שלה לפחות בהגדרה הוא קהל חילוני, אבל היוצרים שלה מעורים בקהילה החרדית. התוצאה היא עלילה עם נגיעות חילוניות שמתרחשת בסביבה חרדית. לפה או לשם, היא עדיין מגשרת בין שתי האוכלוסיות האלה בהצלחה, בזכות הרגישות והאיפוק שהיא נוהגת בשני הצדדים.
גם על בלת"מים כמו היעדרה של איילת זורר כמושא האהבה של קיווע התגברה העונה הזאת יפה, ופיצתה היטב עם הדס ירון שהשתלטה על הנישה. ששון גבאי התמודד בהצלחה עם תפקיד לא פשוט –דמות שנויה במחלוקת אבל עדיין סוחפת שמגלגלת על הלשון יידיש תקנית (אותה למד עבור התפקיד), לפחות לאוזניים שלא דוברות את השפה. גם ליה קניג השתחלה בקלות לתפקיד הבובע אחרי פטירתה של חנה ריבר בין שתי העונות. כל אלה השתלבו בקאסט כל כך מרגש שלובש את התסריט המצוין של הסדרה כאילו נתפר עבורו.
כמו חיים סוערים שמתקיימים תחת עדשת מיקרוסקופ, גם העונה השנייה של "שטיסל" הצליחה ללקט את הדרמות הקטנות והמאופקות של החיים בעולם החרדי ולתת להן את המקום שמגיע להן מבלי להזדקק למחוות גרנדיוזיות או לחסדי השם כדי לעורר רגש. הפרק האחרון סגר את המעגלים האלה בצורה צפויה מעט, אבל עדיין יפהפיה (בעיקר הסצנה של דבלה גליקמן, שצבע את שיערה של דבורה המנוחה בציור של קיווע). זה אולי מוגזם לקוות, אבל הלוואי ולא ניאלץ להמתין שנתיים לעונה הבאה, כי השם עדי, אני כבר מתגעגעת. ייש כוח!
