yed300250
הכי מטוקבקות
    צילום : ידיעות אחרונות
    7 לילות • 08.02.2016
    משחק הדמים
    'ארץ פצועה' הוא סרט מעניין ומפוספס שלא מפחד לגעת בפוליטיקה ובסכסוך
    בנימין טוביאס

    פעם הקהל בארץ נהג להתלונן שסרטים ישראליים עוסקים רק במלחמות בלבנון ו"במצב", עכשיו זה בדיוק להפך: כשבחוץ דוקרים ומשתוללים, רוב היוצרים בארץ מעדיפים לברוח מהמציאות האקטואלית ולהתעסק במשוררים, בזומבים ובפנסיונרים. והנה 'ארץ פצועה' מגיע עם עלילה שעוסקת ביממה הגורלית של מספר דמויות אחרי פיגוע בחיפה.

     

    בניגוד לקולנוע הפוליטי של פעם, הבמאי ארז תדמור ('סיפור גדול') משדר לנו מההתחלה שהוא חושב כמו בסרט אמריקאי, עם הרבה בומבסטיות ודרמה שבאות לפני הפוליטיקה. בהתחלה זו בכלל דרמת פשע על שני שוטרים - אחד ישר (רועי אסף) והשני מושחת (דביר בנדק) - שחושדים זה בזה. אחר כך יש תפנית למעין סרט מלחמה שמתרחש בזמן פיגוע, עם נגיעות של סרט אימה, ובסוף זה בכלל הופך להיות סרט חברתי סטייל 'התרסקות' שעוקב אחר כמה דמויות במקביל וזועק זעקה נגד גזענות או משהו.

     

    בטקס פרסי אופיר קלעו בול השנה כשהחליטו להעניק ל'ארץ פצועה' את פרס הבימוי לתדמור ופרס המשחק לרועי אסף המעולה בתפקיד הראשי, אבל לא את פרס הסרט הטוב ביותר. 'ארץ פצועה' הוא בדיוק דוגמה לסרט שקטן מסכום חלקיו. תדמור והצלם אסף סודרי מגישים לאורך הסרט כמה סצנות אינטנסיביות וחזקות שמרגישות כאילו נוצרו לסדרה מצוינת של HBO שמתרחשת בחיפה. הם נעזרים בצוות שחקנים מוכשר (לא רק אסף, אלא גם בנדק היה ראוי לאופיר) ובקצב טוב, אבל משהו בכל זאת חסר.

     

    יכול להיות שזה התסריט המבולגן, שלא מצליח לקשור באופן אמין את כל הקצוות, עם יותר מדי רגעים מאולצים ושרירותיים. ויכול להיות שזה בגלל שלמרות מיטב מאמציו של תדמור, הוא נופל למלכודת שהבריחה צופים מהסרטים הפוליטיים שעשו פה בשנות ה־80 וה־90: יצא לו סרט מטיפני, "סרט עם מסר", שבעיקר נוזף ומביע ייאוש גדול.

     

    בקיצור, 'ארץ פצועה' הוא סרט מעניין ומפוספס, שמשקף היטב את הבלבול וחוסר האונים מול המצב. לפחות יש מי שמיישיר מבט.

     


    פרסום ראשון: 08.02.16 , 23:48
    yed660100