רצה הגורל ו'טרמבו', שסוקר את הרדיפה המקארתיסטית בשנות ה־50 אחרי אחד מגדולי התסריטאים של הוליווד, מגיע לארץ כשהוא בעצם רלוונטי יותר לציבור הישראלי מאשר לקהל האמריקאי שעבורו הוא נוצר. חלקים מהדרמה ההיסטורית הזו, בכיכובו של בריאן קרנסטון מ'שובר שורות' בתפקיד טרמבו, יישמעו לקהל כאילו נשלפו היישר מההתקוטטויות היומיות בין מירי רגב לאמנים במהדורות החדשות. ואם כבר מזכירים פוליטיקאים מקומיים, גם לשר אקוניס שטען בשעתו ש"מקארתי צדק בכל מילה" כדאי לראות את הסרט שמראה איך מעט הסתה וחצאי אמיתות יכולות להפוך למחול שדים שהורס חיים של אנשים.
'טרמבו' הוא במובנים רבים סרט חשוב וראוי, אלא שכמו הרבה שיעורי היסטוריה מצולמים, כאן בערך מסתיים גם הערך הקולנועי שלו. הבמאי ג'יי רוץ' - שבעבר היה מוכר בעיקר כיוצר של 'אוסטין פאוורס' ו'פגוש את ההורים' - שבר בשנים האחרונות חזק לכיוון דרמות פוליטיות עם מצפון ליברלי. אבל הוא בעיקר לא רוצה שסרטו ירגיז מישהו ודואג שיהיה סולידי ומכובד.
זמן רב מוקדש בסרט להבהיר לנו שטרמבו וקומוניסטים אחרים הם אנשים ממש פטריוטים, ושלהיות קומוניסט זה לא אומר בהכרח להיות אנטי אמריקאי. כן, הסרט הזה הוא קצת שיעור חברה. יש גם הרבה ניים־דרופינג של אישים וסרטים מהוליווד של פעם, כמו קירק דאגלס ואוטו פרמינגר שעזרו להוציא את טרמבו מהרשימה השחורה.
למזלו של הסרט, הוא מצליח בכל זאת להתעלות מעל מלכודות הדרמה היבשושית, בעיקר בחלקו השני, הודות לכמה סצנות חדות ואווירה הוליוודית זוהרת. כמה משחקני המשנה - כמו הלן מירן, ג'ון גודמן האדיר ולואי סי־קיי המפתיע לטובה - מצליחים להוסיף לסרט חן. דווקא קרנסטון, שהפסיד השבוע את האוסקר ובצדק, מגיש משחק מכני ומלאכותי. כמו הרבה שחקנים שמגלמים דמות אמיתית, נראה שהוא התאהב קצת בשפם ובמבטא של הדמות שלו.
