מה אתם יודעים על הילדים שלכם? איך הם גדלים, עם מי הם מסתובבים, איך הולך להם בבית הספר? אולי הם ברגעים אלו ממש מסתבכים במשהו איום ונורא? כן, מידה של פאניקה מוסרית עומדת במרכז הדרמה הישראלית "עמק" — שעוסקת בבני נוער ממגדל־העמק ומבקשת להיות תמרור אזהרה.
במרכזו "עמק" עומד ג'וש (נוה צור מ"גאליס") בריון כיתתי שבעצמו סובל מאלימות קשה בבית מצד אחיו הפסיכופט (מאור שוויצר מ"גאליס" ו"אופוריה"). ג'וש מנסה להתגבר על בעיותיו על ידי חבירה לנער שתקן ומסתורי (רועי ניק מ"אופוריה" ו"שש פעמים") ולנערה היחידה בכיתה שמתייחסת אליו בחום (ג'וי ריגר מ"החממה") — אבל מיותר לציין שהצרות שלהם רק מחמירות.
השחקנים כולם טובים ומשחקים נגד הטייפקאסט שלהם מסדרות הנוער — וזו אחת מנקודות החוזק של הסרט, שלא עושה לגיבוריו הנחות. אפשר להעריך לא מעט גם את הבמאית המתחילה סופי ארטוס, שכתבה וביימה את "עמק", סרט לא קל, ונראה כי היה לה חשוב שהתוצאה תרגיש מלאת להט, אך גם מאופקת. ניכר שארטוס שואבת השראה מהקולנוע הפיוטי והאכזר כאחד של במאים אמריקאים מאתגרים כמו לארי קלארק ("ילד רע") וגאס ואן סנט ("אלפנט") שהציגו בסרטיהם תמונה קשה של הנוער באמריקה, השוקע בסקס ואלימות, אך עשו זאת על ידי שימוש במבט מיופייף ומנותק במכוון. גם הדמיון ל"שש פעמים" הישראלי והמהולל ניכר.
אלא שההשוואות הללו לסרטים טובים ומגובשים בהרבה בסופו של דבר לא עושות חסד עם "עמק", שבוסריותו ניכרת למרות כל הכוונות הטובות של ארטוס. הוא סובל מתסריט חלש ודי צפוי, ונראה שארטוס מהססת ולא מחליטה מה הטון שנכון לסרט שלה — מנותק וקר רוח, או מלודרמטי וצעקני עד הסוף.
חמור מכך: יש רגעים בהם "עמק" הופך גם לסרט מטיפני ומרגיז, וזאת בהפניית אצבע המאשימה לעבר הורי התלמידים — בעיקר אמהות חד־הוריות. זה כולל כמה סצנות שבהן מודגשת חולשתה של האם, שאף "מעזה" בחוצפתה (אללי) לצאת עם גברים בזמן שילדיה רבים בבית. אולי זו לא הייתה הכוונה של ארטוס, אבל גם הסצנות הלא יפות הללו מורידות מהערכה הכללית לסרט, שהיה יכול להיות טוב וקולע בהרבה.
