לטוב ולרע, יש בסרטו החדש של  הבמאי הקשיש והאהוב קלוד ללוש משהו מאוד "צרפתי". מדובר בדרמה רומנטית למבוגרים, מלאה בפטפטת, שבמהלכה החיזור נעשה קודם כל בשיחות ארוכות ומלאות שנינויות, ודיבורים על בגידות ומערכות יחסים פתוחות הן נון־אישיו. כאמור, צרפתי מאוד.

50 שנה בדיוק אחרי שפרץ לעולם הקולנוע עם הלהיט הרומנטי "גבר ואישה", הבמאי היהודי־צרפתי חוזר לעשות סיפור אהבה בין גבר אחד (ז'אן דוז'ארדן, זוכה האוסקר מ"הארטיסט", שממשיך לעשות חיל בקולנוע הצרפתי) ואישה אחת (אלזה זילברשטיין). הטון העגמומי מהסרט הקלאסי ההוא, הוחלף ב"הוא+היא" ברוח אופטימית ומלאת צבע, כיאה לסרט שמתרחש בהודו. הגבר הוא מלחין שמגיע להודו מטעמי עבודה, היא אשת השגריר הצרפתי, ושניהם נפגשים ויוצאים למסע רוחני ברכבת ברחבי תת־היבשת העצומה והיפהפייה.

בעולם שבו קומדיות רומנטיות אמריקאיות למבוגרים כמעט נעלמו, ומה שקיים מתמקד לרוב ביפים ויפות בגיל התיכון והקולג', יש משהו מרענן בסרט של ללוש, שפונה במובהק לבני 40 פלוס, שעדיין רוצים להרגיש קצת רומנטיקה בחיים. אבל גם הסרט הזה אינו חף מקלישאות. ללוש, ייאמר לזכותו, מנסה להישאר עם אצבע על הדופק, ולעדכן את הקולנוע הרומנטי שלו לשנות האלפיים. בפועל, קשה שלא לשים לב שמדובר בסרט שבוים על ידי אדם קצת שמרן שמתקרב לגיל 80. כיאה לכל הסטריאוטיפים, הגבר הוא כמובן הרציונלי והציני, בעוד האישה היא כולה רגש, מעופפת ואימפולסיבית. מה שהתאים אולי לסרטים צרפתיים של ללוש וטריפו בשנות ה־60 וה־70, נותן הרגשה טיפה לא נעימה כיום.

ובכל זאת, למרות החסרונות יש לסרט כמה אסים בשרוול, ובראשם ההופעה מלאת הכריזמה והשארם של דוז'ארדן, שמוכיח שוב כי הוא זכה בשעתו באוסקר בזכות ולא בחסד. זילברשטיין טובה גם, אף שהדמות שלה קצת מעצבנת. אליהם מצטרף השחקן הצרפתי־אמריקאי כריסטופר למברט, שמצוין בתור הבעל הנבגד שיודע הרבה יותר ממה שהוא מספר. תוסיפו לזה סצנה אחת מהממת לקראת סוף הסרט שבה כל השקרים נחשפים, וקיבלתם הוכחה לכך שללוש עדיין יודע מה הוא עושה, אחרי קילומטראז' של 45 סרטים, כבמאי ותסריטאי.