"הוא + היא": הופה, הודו זה לא אירופה
סרטו החדש של הבמאי הוותיק קלוד ללוש "הוא+היא" מהגג רבות על זוגיות, טעם החיים ואמנות הקולנוע. בתוך הברברת שמספקים השחקנים בראשות ז'אן דוז'ארדן אפשר למצוא כמה רגעים יפים. אבל יותר מכל ניכרת היהירות - של גבר כלפי אישה, של צרפת כלפי הודו שמארחת את "הסרט בתוך סרט"
איפשהו בתחילת הסרט החדש של קלוד ללוש, מקבל הגיבור הסבר ממעסיקו - במאי הנמנה על הגל החדש של הקולנוע ההודי - למה הוא קורא לסרט "ז'ולייט ורומיאו" ולא "רומיאו וז'ולייט". לדבריו הוא מבקש לשים את האישה קודם, כי נשים צריכות לקבל קדימות ועדיפות.
הוא מביים סרט עלילתי שמבוסס על מקרה אמיתי שהראו לנו קודם - על שודד שנעצר בגלל שהוא מבקש לעזור לרקדנית אותה דרס כשברח אחרי השוד. הוא כמובן גם מתאהב בה. הבמאי כל כך התאהב בסיפור שהוא ליהק את המעורבים במקרה האמיתי כשחקנים שלו. באופן, נוח שניהם גם אטרקטיביים להפליא, והסצנות בסרט נראות בדיוק כמו הסצנות "במציאות" שראינו קודם - כדי לייצר אמירה, כדי להזכיר לנו שאנחנו רואים סרט, שזה קולנוע על יחסים ואהבה או סתם כדי לבלגן עניינים.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet:
כל הסרט בתוך מציאות בתוך סרט הזה קורה עוד לפני שאנחנו פוגשים את אנטואן, הגיבור שלנו, בגילומו של ז'אן דוז'ארדן ("הארטיסט"). ושימו לב, אולי מספרים לנו שנשים מקבלות חשיבות יתרה, אבל משם הסרט עצמו ומהעלילה שלו די ברור מי חשוב יותר לאנטואן, מלחין שנשכר ליצור מוזיקה בומבסטית להפקה ההודית. "מה אתה הכי אוהב אחרי המוזיקה שלך?" שואלת אותו בת זוג, והוא עונה "את עצמי", ומצדיק את זה בפילוסופיה קלילה על מהות האהבה - הזמן היחיד שבו אנחנו מצליחים לאהוב עוד מישהו כמו שאנחנו אוהבים את עצמנו.
האמירה לכשעצמה אולי נכונה ומופקחת, אבל בשילוב ההתנהלות של אנטואן מול הנשים, ורוב האנשים בכלל בחייו, היא נצבעת בגוון יהיר למדי. "הוא והיא" לא בהכרח התכוון להיות סרט על גבר שהוא התגלמות האגוצנטריות והאופן שבו הוא משפיע או פוגע בנשים שבחייו. הוא כנראה מנסה להיות סרט על אהבה בלתי אפשרית באמצע החיים, על חיפוש אחר רוחניות ומשמעות. אבל כשצופים בו בעין ביקורתית הוא הופך להיות הרבה פחות חמוד והרבה יותר מעניין.
אנטואן פוגש את אנה (אלזה זילברשטיין), אשתו של השגריר הצרפתי (כריסטופר למברט) בהודו. הוא מדבר על כך שהוא מלחין מוזיקה לסרטים - גדול ומוכר, והיא בגדול מדברת שטויות הוליסטיות שמוציאות שם רע לחשיבה חיובית ולרוחניות בכלל. אנטואן אומר לה במפורש שהיא נשמעת מטומטמת - אבל כמו כל דבר שהוא עושה ואומר, זה מבוצע בכזו חינניות שבמקום להיעלב, שניהם מצחקקים.
מפה לשם נבנה קשר ומתח מיני ורגשי בין השניים - בזמן שהיא נשואה, ואנטואן בזוגיות עם אליס (אליס פול), פסנתרנית מוכשרת שחושדת גם היא שמשהו לא כשורה. אנטואן ואנה יוצאים לטיול בהודו - יותר נכון הוא מחליט להתלוות אליה לטיול שתכננה לעשות לבד - שני צרפתים שמתיימרים לדעת ולהבין את הודו.
למרות המודעות העצמית שבה דמותו של אנטואן מדברת על ההתנהלות שלהם, קשה שלא להתייחס לגישה האירופוצנטרית שהם מפגינים, כל אחד בדרכו. אנטואן מתערב, מבקר ונוגע, פשוטו כמשמעו, בכל אחד ובכל דבר בדרך, כאילו הוא מנהל את הודו. אנה מנכסת אותה כאילו היא כבר חלק מהעולם הזה ופענחה את סודותיו, ולא אורחת תלושה שמנסה נואשות למצוא טעם לחייה.
יחד הם יוצרים בסרט תמונת מצב של יהירות שהיא בסך הכול די מעניינת. עוד דבר טוב הוא הכריזמה של ארבעת השחקנים הראשיים, ובעיקר של דוז'רדאן, והיכולת המופלאה שלו לנהל דיאלוגים ארוכים וממלאי מלל בצורה אמינה וטבעית. הקשקשת שלו ושל אנה טומנת בחובה כמה מהרגעים היותר טובים של הסרט, שבתוך שיחות על כלום מתגלה האישיות שלהם, בצורה שמדי פעם באמת מעוררת הזדהות.
היה עוזר לו הסרט היה קצר יותר. הוא נמתח לאורך כמעט שעתיים שקיצוץ של כמה דיונים על הסרט שבתוך הסרט, וכמה צילומי נוף ואווירה, היו יכולים לעזור להדק אותו. חבל גם שבמתכוון או לא, נעימת הנושא של הסרט - שהיא כמובן גם הנעימה של הסרט שבתוך הסרט - נשמעת כמו פרפרזה על "ne me quitte pas" ולכן דביקה ומעיקה. בכלל, יותר מדי פעמים אנה שואלת את אנטואן איזו מוזיקה היה מלחין לרגע שבו הם נמצאים, ואחרי שהוא עונה, הפלא ופלא: אנחנו כצופים נאלצים לשמוע סוג כזה של מוזיקה בדיוק. זה טריק משמים, שמתאים אולי ככלי לימודי לסטודנטים שנה א' לקולנוע.
אבל אם נאזרים בסבלנות, אפשר לראות ב"הוא והיא" סרט עם מעין גרסה גברית של מאניק פיקסי דרים גירל - הדמות הפרחחית, הקופצנית והנשית שנכנסת לעולמו של גבר והופכת אותו על פיו, מבלי שתהיה לה לרוב שום התפתחות משל עצמה. אנטואן הפכפך, שרמנטי, משעשע והופך עולמות לטוב ולרע בלי שהוא טורח להשתנות בעצמו. חבל שקשה להתעלם מכל רעשי הרקע שבסרט כדי לתפוס איזו אמירה חולפת על התנהלות גברית כזו - קוסמת ורומנטית לכאורה, אבל חסרת אחריות ופוגעת בפועל.
"הוא והיא" (צרפת) - במאי: קלוד ללוש. שחקנים ראשיים: ז'אן דוז'ארדן, אלסה זילברשטיין וכריסטופר למברט. אורך הסרט: 115 דקות.
