אם יש ז'אנר אחד שהישראלים אוהבים במיוחד לחזור אליו שוב ושוב, בין אם בסרטים עגמומיים בקולנוע כמו "כנפיים שבורות" או "חתונה מאוחרת", ומנגד בסיטקומים טלוויזיוניים כמו "סברי מרנן" או "אמאלה" — זו המלודרמה המשפחתית. תנו לנו ארוחה שכוללת עימותים בין הורים לילדים ובין כלל המשפחה לכבשה השחורה שעושה בושות, וקיבלתם להיט.
גדולתו של הסרט הדוקומנטרי "מי יאהב אותי עכשיו" הוא ביכולת להציג את אותן מלודרמות משפחתיות כה לעוסות בצורה רעננה, כנה וגם מאוד מרגשת. הפרויקט החדש של האחים תומר וברק הימן, שיוצא שנייה וחצי אחרי שסרטם הקודם "מיסטר גאגא" נחל הצלחה פה בקופות, עוסק בקונפליקט מאוד ישראלי מעין זה בין משפחה לבין אחד מחבריה שנטש אותה: מצד אחד יש את סער מעוז, ישראלי נשא HIV שגלה ללונדון כדי להיות הכי רחוק מהבית, ומנגד יש את משפחתו השמרנית מהקיבוץ הדתי שדה אליהו. המשפחה מתקשה להתמודד עם מצבו הרפואי ובעיקר עם נטייתו המינית הפתוחה והגאה שבאה לידי ביטוי גם בהשתתפות במקהלת גאים בלונדון (הליווי המוזיקלי של להיטי הפופ המושרים על ידי המקהלה לאורף הסרט מוסיף לו מימד אירוני ותיאטרלי, כמעט כמו מקהלה יוונית).
צופי ערוץ 8 אולי נחשפו לסיפור של משפחת מעוז בסדרה "משפחות", שהסרט מהווה מעין הרחבה שלה. אולם דווקא הפורמט של סרט מתאים לו יותר ואינו מרגיש במקרה זה נצלני. זאת בעיקר בזכות ההחלטה החכמה של האחים הימן להתמקד הפעם בשינוי המרגש שעוברת משפחת מעוז, ולא להיתקע רק בקונפליקט ובפערים. לכן לקראת סופו "מי יאהב אותי עכשיו" הופך לאחד הסרטים הישראלים היפים והאופטימיים שיצאו כאן בשנים האחרונות — כזה שמציג אפשרות של השלמה או לפחות דו־קיום בין הפלגים המסוכסכים שמרכיבים את המשפחה הישראלית. סרט מתוק.
