לא, זה לא חדש שאנשים אלימים ממשיכים לרוב את מעגל האלימות שהם מכירים מהבית. אבל לא הרבה סרטים באמת מתמודדים עם זה, בטח לא בישראל (היו רגעים שחשבתי על סרטי מעמד הפועלים מאנגליה, שבד"כ מתרחשים בסביבת קופסאות מגורים מכוערות ואינסופיות, רק שהסרט הזה מתרחש במקום פסטורלי ויפה, מגדל העמק, ניגוד כל כך לא הגיוני אבל אמיתי לאלימות הקשה שבו).
עם זאת, קשה להתעלם מהחסרונות של הסרט, גם הם נגרמו כנראה מחוסר נסיון. הסיפור של דמות המשנה של לינוי, למשל. הבחורה שהגיבור חפץ ביקרה, בגילומה של ג'וי ריגר (בקרוב בסרטו החדש של אבי נשר), מקבלת זמן מסך גדול יחסית, אבל הדמות שלה נשארת חידתית, לא מפותחת. ג'וש מנסה לנשק אותה, היא נרתעת, אבל מיד אומרת לו – אני הולכת הביתה, אתה בא? – או קיי, אז מה הסיפור שלה? היא רוצה להיות זמרת-שחקנית, לצאת מכאן, אבל לא רואים את זה, וגם הסיפור שלה עם הנער החדש מפוספס (סצינת האודישן חלשה במיוחד בהקשר הזה).
איתן 
היי איתן. מה שלומך ? התלבטתי, נתת לי סיבות ללכת לסרט. לילה טוב.