רק לפני שבוע היללתי בעמודים אלה ממש את "ספר הג'ונגל" שעלה לאקרנים ומציג סוף סוף גרסה רעננה ומוצלחת לסרט ילדים קלאסי, אחרי שורה של סרטים מצולמים גרועים שניסו לעשות אותו דבר ונכשלו קשות ("אליס בארץ הפלאות", "סינדרלה", "פן"). והנה, לא עבר שבוע, ולמסכים מגיע "הצייד: מלחמת החורף" ומחזיר את הנאחס: זו עוד גרסה מצולמת וכאילו־אפלה לאגדת ילדים עם אפקטים ממוחשבים מודבקים והרבה פומפוזיות לא מוצדקת.

"מלחמת החורף" הוא מעין סרט המשך ל"שלגייה והצייד" הנשכח מ־2012. החלק הקודם היה בעצמו גרסה חלולה ומלאת אפקטים לאגדת האחים גרים, עם קריסטן סטיוארט מ"דמדומים" בתור שלגייה, הפעם עם צבאות ענק סטייל "שר הטבעות".

סטיוארט סירבה לחזור לסרט ההמשך, אז "הצייד: מלחמת החורף" מתמקד – הפתעה – בצייד המסוקס שסייע לשלגייה (כריס המסוורת' מ"ת'ור") ובאחותה המרשעת של המלכה מהסרט הקודם (שרליז ת'רון), הלוא היא מלכת החורף (אמילי בלאנט) שמזכירה בכלל את אלזה מ"לשבור את הקרח". ואם זה לא מספיק מסורבל יש גם סיפור אהבה בין הצייד ללוחמת שהוא החשיב כמתה אבל קמה לתחייה (ג'סיקה צ'סטיין במבטא סקוטי מגוחך). בקיצור, בלגן אטומי.

מתוך המיש־מאש הזה של אגדות היה אפשר אולי להרכיב סרט מעניין, אבל התוצאה על המסך מגושמת, חסרת חן ובעיקר מיותרת. הכוכב כריס המסוורת' עושה כמיטב מאמציו לפזר חיוכים ואת הצ'ארם הידוע שלו, אבל כנראה שגם לו אין מושג למה שנרצה לראות סרט על הצייד של שלגייה. וזה לפני שדיברנו על ת'רון ובלאנט – שתי שחקניות מצוינות בדרך כלל – שאבודות כאן במשחק מוגזם. וכן, זה גם סרט שובניסטי להחריד שפחות או יותר מציג תפיסה לפיה נשים בלי ילדים או בלי גבר הופכות למפלצות.

על הנייר מי שחתום על הבימוי הוא סדריק ניקולא טרויאן, אחראי האפקטים מהסרט הקודם (וזה מביך לכשעצמו כי האפקטים פה נוראיים ונראים מודבקים). אבל הרוח החיה מאחורי הסרט הוא המפיק האיום ג'ו רות', לשעבר מנהל אולפני דיסני שכבר ביאס עם "אליס בארץ הפלאות" ועוד שורה של סרטים חסרי נשמה שלקחו אגדה יפה ושאבו ממנה את החיים. "מלחמת החורף" לא שונה מהם.

עוד בהמלצות:

מה תשמעו בחג

ומה תקראו