הטענה שרוב סרטי ההמשך הם פשוט רימייקים במסווה מקבלת חיזוק ב'שכנים 2'. בבסיס, זה אותו סיפור בדיוק כמו בסרט הראשון, אותן דמויות ואותן בדיחות על זוג הורים צעירים ומתברגנים (סת' רוגן ורוז ביירן המצוינת) שמגלים בוקר אחד שליד הבית השלו שלהם בפרברים קם בית אחווה רועש מלא בסטודנטים חסרי מעצורים ומלחמת עולם פורצת. רק שהפעם במקום נערים חרמנים, אלה נערות פרועות. וזהו בעצם. ביג פאקינג דיל.

העצלנות והגנריות שעומדות בבסיס 'שכנים 2' - המשכון לקומדיה המוצלחת למדי של רוגן וחבורתו מלפני שנתיים - מקלקלים את מה שאולי הייתה יכולה להיות קומדיה נועזת יחסית אם לא היינו מרגישים שראינו הכל כבר קודם.

רוגן, שגם כתב את התסריט עם שותפו הקבוע אוון גולדברג ועם הבמאי המוכשר למדי ניקולס סטולר ('החבובות'), הוא לרוב יוצר מתוחכם הרבה יותר מהקרדיט שנותנים לו כיצרן "קומדיות מפגרות". אם ב'שכנים' הוא ניסה לחקור את משבר דור ה־Y ואיך בני גילו הולכים ומתנוונים במהירות בעבודות שמשעממות אותם, אז ב'שכנים 2' רוגן ושות' מפנים את הזרקור לנושא אקטואלי אחר: סקסיזם והיפוך תפקידים. כל הסרט עוסק בציפיות החברה מנשים, כולל התהייה האם להזדעזע מהתנהגות פרועה של בחורות היא בעצם שוביניזם במסווה ופטרונות.

רוגן נאמן לטרנד שהכתיבו קומיקאיות כמו איימי שומר ומליסה מקראתי בשנים האחרונות - "כל דבר גס שגברים יכולים לעשות אני יכולה לעשות גס יותר" - ולכן מדובר באחד הסרטים הכי דוחים במכוון שיצאו מהוליווד באחרונה, כולל בדיחות קיא, חרבונים ו־ויברטורים. וזה רק בסצנה הראשונה. אולי הסרט היה באמת פרוע ומצחיק לולא התחושה שהוא כל כך מתאמץ ודווקאי. יש ב'שכנים 2' כמה סצנות חדות ומצחיקות, וגם הופעות חינניות למדי. כמו בסרט הקודם, מי שמפתיע לטובה וגונב כל סצנה הוא זאק אפרון כנער הקולג' שמסרב להתבגר. חבל שכבר ראינו את זה איפשהו.