"התכתבות": איך אפשר לקרוא את זה?

חלפו כבר 28 שנים מאז "סינמה פרדיסו", הסרט שאיתו יהיה מזוהה לנצח הבמאי האיטלקי ג'וספה טורנטורה. כבר בסרטו השני, כשהוא בן 32 בלבד, הוא כבר זכה בפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. סרט שנדמה כאילו בוים על ידי אדם זקן המביט באופן נוסטלגי על ילדותו ונעוריו, ומתפעם מהאופן בו דימויי הקולנוע הם הזיכרון הנותר מהאהבה הגדולה שהיתה ואבדה.

כיום טורנטורה נושק לגיל שישים. ומאז "סינמה פרדיסו" הוא הוציא כבר עשרה פיצ'רים וקשה לחשוב על סרט משמעותי (גם במובן של סרט הנחקק בלבבות הצופים) שהוא עשה מאז. "ההתכתבות" ("La corrispondenza") חוזר לכמה מהאלמנטים שהיו ב"סינמה פרדיסו", אבל הפעם מהצד השני. אישה צעירה הצופה בדימויים שנותרו מאהובה המבוגר. הניסיון לעורר רגש מתוך אלמנט הריחוק, ההתבוננות במושא הכמיהה הבלתי ניתן להשגה, כושל לחלוטין. זהו סרט מייגע, משעמם ומוגבל בגלל הפער בין מה שנדרש מהשחקנית הראשית אולגה קורילנקו ויכולת המשחק שלה.

ביקורות נוספות במדור הקולנוע של ynet:

• הצייד: מלחמת החורף
• ילד טוב ירושלים
• אן
  

המשפחה הפרסית שלי

הסרט - פרי הפקה איטלקית-אמריקאית - מכניס לפיהן של הדמויות מילים שנדמה כי תורגמו מתסריט שנכתב בשפה אחרת. אין משפט בודד בסרט שנשמע כמו ניסוח טבעי של מילים בשפה האנגלית. אין הכוונה שהאנגלית משובשת, חלילה, היא פשוט תואמת את התחושה המעושה הכללית בהתנהגותן של הדמויות, ובהתפתחות העלילה.

בכרזה של הסרט מוצגות שתי הדמויות הראשיות מחובקות: פרופסור נערץ לאסטרופיזיקה בשם אד פוראום (ג'רמי איירונס) ותלמידת הדוקטורט בתחום זה (המתפרנסת מעבודתה כפעלולנית בסרטי אקשן) בשם איימי ראיין (קורילנקו). התמונה לקוחה מהסצנה הראשונה בסרט - הפעם הראשונה והאחרונה שבה השניים יגעו זה בזו. 

אולגה קורילנקו וג'רמי איירונס ב"התכתבות"

אד מרבה לנסוע בין כנסים בעולם, ויש לו גם משפחה באדינבורו. לפעמים חולפים חודשים בין מפגש למפגש. אבל האהבה עזה, והיא נמשכת במתכונת זו כבר שנים. חלק גדולה מהתקשורת ביניהם מתבצע באמצעות שליחת הודעות בטלפון, או בשיחות סקייפ. הגיבורה, לכאורה אישה אינטילגנטית, מתנהלת בצפייה מתמדת ובלתי סבירה להודעה הבאה שתתקבל מאהובה. אין ביקור בספריה, עבודה על סט של סרט או מפגש חברתי עם חברים שאותו היא לא תקטע מיד כשתגיע הודעה נוספת.

כמה ימים לאחר הפרידה, אד נעלם ולא משיב להודעותיה. איימי מגלה בכנס שאליו היא מגיעה שאד הלך לעולמו. ההלם גובר כאשר למרות עובדה זו הודעות ממשיכות להגיע, בין אם אלו הודעות כתובות לנייד, ובין אם אלו דיסקים הנשלחים לביתה (מי שולח פיזית דיסקים בדואר?) ובהן תיעוד מצולם של אד הפונה אליה.

העובדה ששני הגיבורים עוסקים באסטרופיזיקה אינה באמת חיונית לסרט. בשונה מ"בין כוכבים" של כריסטופר נולאן, שהשתמש ברעיון של שזירה קוונטית כדי לעסוק בקשר הבלתי ניתן לניתוק בין אב ובתו, כאן יש שימוש אינסטרומנטלי בכמה מושגים למטרות רומנטיות. אד הוא מומחה לתיאוריית המיתרים, ויש אזכורים לעולמות מקבילים שבהם יש עוד 11 פרופסור אד פוראום ועוד 11 איימי ראיין. הרעיון הזה חוזר ומתגלגל שוב בשוב בסרט, כשהז'רגון המדעי תורם את חלקו הלא מבוטל בהפיכת התקשורת האינטימית למייגעת.

סיטואציות רגשיות ורומנטיות (ולהבדיל, של שיברון לב) מתבססות, לא אחת, על הרעיון של המרחק. ב"בית באגם" (2006) קיאנו ריבס וסנדרה בולוק התאהבו במהלך חליפת מכתבים דרך תיבת דואר קסומה שגישרה על פער של שנתיים בין שתי תקופות הזמן שבהן הדמויות חיות. כל זה אמור, כמובן, להוביל לאיחוד הרומנטי המיוחל.

בקולנוע המבטא שאיפות עמוקות יותר, יש ניסיון לעסוק בצדדים האפלים יותר של הפרידה. בין אם זו בחינת הסיטואציה המלנכולית בה נתונה אישה לאחר פטירת הבעל ב"ללא סוף" (1985) של קז'ישטוף קישלובסקי, או הריטואלים הפטישיסטים ב"לוח שנה" (1993) המעולה של אטום אגויאן, שבו בעל מתמודד עם הדימויים של האישה שנטשה.

"התכתבות" ממוקם בין האופציה המסחרית, החנפנית מבחינה רגשית, ובין הניסיון להיות סרט שאומר דבר משמעותי על הסיטואציה. הוא לא מצליח לספק הן כבידור רומנטי (בהיותו משעמם ועגמומי) והן כאמירה בעלת ערך על אפשרות הקשר/פרידה בעולם של טכנולוגיות תקשורת עכשוויות.

הוא לא מספק כבידור מכיוון שהסיטואציה היא בבסיסה מנוכרת. הגיבורה השקועה במסך הטלפון לא מזמינה מידה רבה של מעורבות רגשית. כך גם ההודעות המגיעות מאהובה הן למעשה תקשורת חד צדדית מכיוון שהוא, כמובן, לא מסוגל לענות לה. העובדה שהוא יצר מערכת מתוחכמת שתפקידה לדאוג שההודעות יגיעו בזמן, ובהתאמה לאירועים שיקרו בחייה של הגיבורה, לא מפצה על הניכור המובנה לעלילה. אם לסכם את הצד הזה של הסרט, בשעה הראשונה הצופה מייחל שההודעות המייגעות תיפסקנה, ובחלק השני, לאחר שנשארו רוב הזמן רק עם קורילנקו, אתה מייחל להפוגה מסוימת בשעמום אם הדמות של איירונס תחזור ותגיח.

כקולנוע אמנותי הסרט כושל מכיוון שאינו מעז או מסוגל לבחון את הצדדים הקודרים באמת בסיטואציה - המנגנון האובססיבי שאותו היה צריך ליצור אד (בחוסר סבירות קיצוני בעלילה) על מנת שההודעות ימשיכו להגיע במועדן. מנגד, אין בחינה אמיתית של האופן בו הגיבורה מתומרנת על ידי הודעות אלו. שום דבר חדש לא מתגלה על אד - הוא נותר מושא רומנטי נערץ ומושלם (למרות שבפועל הוא קריפ רציני). אצל איימי יש סוג של עומק הקשור למשאלת המוות המגולמת בעבודתה המקצועית, ובאירועי קשה בעברה. אך הטיפול באלו, שאמור להיות משולב בהמשך התקשורת עם אד, אינו מפותח.

הצילום לא רע, חלקו מתבצע ברחובות של אי יפיפה באזור פיימונטה באיטליה. המוזיקה היא של אניו מוריקנה (טורנטורה מביים בימים אלו סרט תיעודי על המלחין שכתב את המוזיקה לעשרה מ-11 סרטיו), אך היא לא מהישגיו הבולטים של המאסטרו. מומלץ לוותר.

"התכתבות" (איטליה/ארצות הברית) - במאי: ג'וזפה טורנטורה. שחקנים ראשיים: ג'רמי איירונס ואולגה קורילנקו. אורך הסרט: 116 דקות.