יש שתי דרכים להתייחס ל'אנגרי בירדס - הסרט', שתיהן לא מוציאות אותו טוב. הראשונה היא הפשוטה והמתבקשת: חבר'ה, מדובר במסחרה. ניסיון הוליוודי ציני וברור לסחוט קצת לימון מהאפליקציה שכבר יצאה מהאופנה, ולהפוך אותה לסרט אנימציה בינוני לילדים, שייהנו מהצבעים הזוהרים וינדנדו למרצ'נדייז.

זה לא בדיוק שיאה של אמנות הקולנוע, אבל ככה זה בהוליווד. ואם לפעמים יוצאים סרטים מעולים מפרויקטים מפוקפקים שנועדו לקדם מכירות למתקן בדיסנילנד ('שודדי הקאריביים') או לגולנד ('סרט לגו'), אז למה ש'אנגרי בירדס' לא יוכל להפתיע? ובכן, החדשות הרעות הן שמהסצנה הראשונה ברור שזה לא המקרה כאן. 'אנגרי בירדס' הוא סרט גס, ריקני, צעקני עם עלילה רזה במיוחד ותחושה כללית שכולם כאן זילזלו בילדים שלכם.

אבל להסתכל על 'אנגרי בירדס' כפילר סוג ב' לבילוי עם הילדים המשועממים בשבת, זה לעשות לו הנחות. כי מי שחלילה ינסה לקחת את הסרט הזה ברצינות, ולחשוב מה הוא אומר, יגלה סרט דוחה שמריח מגזענות.

העלילה, בקצרה: רד, ציפור כעוסה ולא ממש פופולרית, מגלה בוקר אחד שספינה מלאה בחזרזירים נוחתת בכפר הציפורים שלו. כולם מסביבו מארחים אותם בלבביות, אבל גיבור הסרט החשדן מבקש לגלות ספקנות בריאה לגבי ה"זרים" וכוונותיהם הנלוזות ("צריך להיות גבול", הוא אומר בנאום שמזכיר כמה פוליטיקאים אקטואליים). מתברר בהמשך שהוא צדק בכל מילה: החזרזירים הרשעים באמת באו רק כדי לגנוב לציפורים את כל הביצים (העבודות?) ומכאן מתחיל מאבק להחזרת הכבוד הלאומי שנגמר בשיר הלל פטריוטי שיביך אפילו את מירי רגב. טראמפ ולה פן, מנגד, ימצאו בסרט את תאומם הרוחני.

תגידו שכל זה מקרי, או שהמבקר הספציפי הזה התחלק על השכל בניסיונו למצוא משמעויות נסתרות בסרט ילדים מטופש. ייתכן שממילא לא הייתה דרך להוציא עלילה נאורה במיוחד מסרט שעיקרו "חזירים גונבים ביצים מציפורים". כך או כך, סרט איום.