אי שם באזורים הכפריים של ספרד מגדלת משפחתה של אלמה עצי זית ומתפרנסת בכבוד. אלא שהזמנים משתנים ואחד מעצי הזית הוותיקים נעקר ונמכר למרבה במחיר. שנים לאחר מכן יוצאת אלמה שהפכה לאישה צעירה למסע להשבת העץ.שיתוף הפעולה השלישי בין הבמאית-שחקנית איקיאק בוליין והתסריטאי פול לוורטי (שהסרט "אני דניאל בלייק" שהוא כתב לו את התסריט, זכה אך לאחרונה בדקל הזהב בקאן) מוליד סרט מהורהר שחודר ללב ועוסק במספר נושאים כאיכות סביבה, משפחה ומאבקו של האדם הקטן ומצליח לטפל בכולם בעדינות, ברגישות וגם בהומור. "עץ הזית" הוא סרט ארט-האוס שמתאים לפסטיבלי קולנוע, אבל הכנות שפורצת ממנו הופכת אותו לנגיש גם לקהל הרחב.
פרסומת
בעזרת פלאשבקים נחשף הצופה לעולמה של אלמה, הילדה שחיה בחברה גברית חמורת סבר, ומוצאת מקלט בין ענפיו של עץ זית עתיק. אלמה הקשורה לסבא הקשוח (מנואל קושלה, נון-אקטור בעל פני ברזל), גדלה ונחרדת לגלות כי בצר לה החליטה משפחתה למכור את העץ. היא יוצאת בעקבותיו עם דודה (חאבייר גוטיירז המצוין) ונהג משאית שמאוהב בה בסתר.כך הופך הסרט לסרט מסע, אולם זהו מסע שאין לו סיום מתוק ובמהלכו הגיבורים בעיקר רבים אחד עם השני. כשמגיעה החבורה למקום שבו הוצב עץ הזית מחדש (בדיסלדורף הקרה והמנוכרת) מתחולל רצף של תקריות משעשעות ואלמה תגלה שהיא בכלל אינה בטוחה בצדקת דרכה. העתק של פסל החירות שמוצב על המשאית שאיתה יצאה אלמה למסע, רק מדגיש את ההרגשה הדון-קישוטית שמלווה את המסע ואת ההבנה של אלמה שהיא בעצם נלחמת בטחנות רוח.
את אלמה מגלמת שחקנית הטלוויזיה אנה קסטיליו שמבצעת בצורה חלקה את המעבר למסך הגדול ורוב הסרט פניה מביעות תמיהה או עצב. אני האמנתי לקסטיליו. התרגזתי ובכיתי איתה והייתי שותף לתקוותה שהעץ יחזור לספרד במהרה. הסרט מעוטר בפסקול עגמומי אך לא מדכא והצילום הנטורליסטי מדגיש את האנטי-הירואיזם של הגיבורים. מומלץ בחום.