יש דברים שמוטב להם כי ייגנזו

הוא יודע לעשות לעצמו קפה ואפילו לנגב את הדלפק במטבח עם סמרטוט. הוא גאה באימוני הכושר שלו ומזמזם את "שיר השכונה", בעודו מהדס על מכונת ההליכה. ג'ורג' בוש נתן לו אייפוד מתנה, 80 ג'יגה, והוא שילם את המחיר המלא לממשלה, כי אסור לו לקבל מתנות. על האייפוד: אהוד מנור, שהיה חבר שלו, ונעמי שמר.

אולמרט עם הקפה במטבח. איפה השאלות הקשות באמת?

אלה הם הדברים שנזכרו להראות לנו בקולאז' שאמור לסכם את שלטונו של אהוד אולמרט בישראל. אלה הדברים שנשארו על רצפת חדר העריכה מכל מיני הזדמנויות שבהן ניתן למצלמות להיכנס לשטח הסטרילי סביב ראש הממשלה, דקה או שתיים לפני המועד הרשמי לתחילת הצילומים. "סרט גנוז". אפילו לא סרט, ויש דברים שמוטב להם כי ייגנזו.

נישא על צונאמי הרייטניג של "האח הגדול" ודבוק אליו מאחורה, היושב בבית ראש הממשלה מתחזה למי שבאמת חושף את עצמו לשלל מצלמות, ובסוף גם יש הדחה ידועה מראש, ואפילו לא סימסנו, די היה בלחץ הציבורי. אם כבר התרגלנו לפיסות מציאות רופפות תפורות זו לזו בלי סדר כרונולוגי או תקווה להתנהלות תבונית, כמו שמאכילים אותנו ב"אח", קיבלנו שוב את אותה נוסחה ממש, במיצג התמוה ששילב קטעי ראיונות משמימים למדי. אפילו שאלה קשה אחת לא נשאלה שם, מעבר ל"איך הרגשת" אפרופו מלחמת לבנון השנייה - ושיחות רעים אינטימיות, מצוינות, עם טומי לפיד המנוח.

בשיחות האלה, על רקע נוף גלילי, התברר ההבדל המהותי בין שני האנשים שהיו חברים קרובים: לפיד חרד לגורלה של המדינה יותר מכפי שאולמרט חרד, אבל העדר חרדה אין פירושו תשובות טובות יותר או ראיית עולם מפוכחת יותר.

אפילו לא סרט

רק מה, הֵעָדֵר הסדר הכרונולוגי בסרט, שדילג בין הסתחבקויות עם מנהיגים לבין סיורים בשטח, מנע אפשרות של התבוננות כוללת במעשיו ובמחדליו של ראש הממשלה הזה. האם באמת היה הגרוע בתולדותינו? האם שפכנו את דמו מרגע שהחלו החקירות? האם היה ממש באיומים של הימין לחשוף לכלוכים על אודותיו ולזכות את החושף במיליון דולר? האם תחושת הרדיפה המתמשכת, המתמדת, של אהוד אולמרט אינה אלא חלק מובנה מן התפקיד במדינה דמוקרטית?

קצת עזרה מידידים, והרבה צילומים שלפני האירועים הרשמיים

אלה רק חלק מן השאלות שאפשר היה לשאול לו מישהו טרח לעשות סרט, ולא רק להדביק רגעים בנאליים למדי מן הכהונה זה לזה בעדינות של ילדי גן. בז'אנר הדוקושקל הרווח לאחרונה בערוצים המסחריים, "אהוד אולמרט - סרט גנוז" זוכה בקלות בתואר המפוקפק "ההפקה הכי זולה והכי פחות מנומקת עד כה".

רגע אחד במהדורת החדשות שקדמה ל"אח הגדול", הציג תמונה טלויזיונית נאה, אם כי דמגוגית, של אולמרט כאיש שקפצה עליו זקנה מואצת בגלל התפקיד.

אודי סגל אחראי להצבת התמונות של "לפני" ו"אחרי", ולנסיון היחיד של חדשות ערוץ 2 ליצור מעט אמפתיה כלפי האיש ההולך. ב"סרט גנוז" היו עוגנים רבים לאמפתיה שכזו. הרגע בו אולמרט מנגב את הדלפק הוא באמת רגע נדיר באפשרות להציץ לראש ממשלה, שיחסינו איתו התנהלו דרך שידורים ממושטרים מאוד של חדשות שהיו, ברובן, רעות. ואיך מסכמים? לא מסכמים. מחר, פרק חדש של "האח הגדול" וממשלה חדשה, ומישהו ודאי כבר אוסף את החומרים מן הרצפה ל"נתניהו - סרט גנוז 2". בהיסטוריה שלנו, מן הסתם, זה ישודר בעוד שתי עונות וחצי של "האח".