נדב לפיד וערן קולירין מככבים בקאן
הזווית הישראלית בפסטיבל קאן מחוזקת השנה בנוכחותם של הבימאים ערן קולירין ונדב לפיד המציגים כל אחד סרט חדש. בעוד קולירין בוחן את משבר אמצע החיים ב"מעבר להרים ולגבעות", לפיד ממזג בעדינות מציאות ודימיון ב"יומנו של צלם חתונות". היצירות החדשות ממשיכות לבסס את מעמדם הייחודי בקולנוע הישראלי והעולמי
משרד התרבות חוגג את הקולנוע הישראלי באמצעות הביתן שהקים בפסטיבל קאן. אולם ההישג הגדול של הקולנוע הישראלי כפי שהוא בא לידי ביטוי יותר מתמיד בפסטיבל השנה הוא הנוכחות של שני במאים תוצרת כחול-לבן שגיבשו לעצמם מעמד בינלאומי של אמני קולנוע מובילים בעלי קול ייחודי ומובהק. אלו הם ערן קולירין ונדב לפיד, כל אחד בדרכו הפך לשם דבר בעולם.
אתמול (א') נערכה בכורת סרטו הארוך השלישי של קולירין "מעבר להרים ולגבעות" במסגרת מבט מסויט בפסטיבל קאן - ממש כמו "ביקור התזמורת" ב-2007. במהלך תשע השנים שעברו הבמאי בן ה-42 לא עשה הרבה סרטים, אבל ניכר ששמו מהדהד עדיין בחדרי ועדות הקבלה של הפסטיבלים הגדולים בעולם, ובצדק. "מעבר להרים ולגבעות" הוא הברקה נוספת פרי מוחו הקודח, שמחדדת את הקול הייחודי שלו בישראל ובזירת הקולנוע הבינלאומית. לא פחות חשוב, הוא יסב עונג גם לקהלים רחבים – לא רק למבקרים גבוהי מצח וציפיות.
קולירין. גיבור במשבר אמצע החיים. צילום: (Getty Images)
חלקו הראשון של הסרט הוא זה שמציג בפנינו את דוד והתמודדותו המאוחרת עם משימות של הגשמה אישית בעולם העסקים. מצבים סוריאליסטים מלווים בהומור יבש ועדין פותחים צוהר לאותו אתגר קיומי שנחשף עם הסרת המדים והדרגות. זוהי המומחיות של קולירין כאמן האנדרסטייטמנט, והוא עושה את מה שהוא עושה מצוין. מרומז, מחוכם, משעשע ועגמומי בו זמנית.
ההתמודדות של דוד נמהלת בבני משפחתו שגם הם נמצאים במשבר אקזיסטנציאליסטי משלהם. אשתו רינה (שירי נדב נאור) מורה לספרות שמחפשת ריגושים בשירי משוררים. בתו המתבגרת יפעת (מילי עשת) מחפשת את הריגושים שלה בהפגנות נגד הכיבוש. השתיים עוברות מסע הרפתקאות רצוף עליות ומורדות בחיפוש אחר גאולה אישית שתחלץ אותן משיגרה מדכדכת. זו של הבורגנות – הפעם הירושלמית. למשפחת גרינבוים יש גם בן מתבגר בשם עמרי (נועם אימבר), שנותר בצל, אבל יוצא ממנו לקראת סוף הסרט (עוד מופיעים יואב רוטמן הצעיר ועלא דאקה).
מתוך "מעבר להרים ולגבעות"(צילום: שי גולדמן)
מבחינה זו, גם קולירין יוצא להרפתקה חדשה, וגם אותה הוא עובר בהצלחה. יש פה בגידות, ושירותי ביטחון ופלסטינים, אבל הבמאי המוכשר אורג את כולם בחוטים דקים. לעתים הם נפרמים ונקרעים, אולם תמיד תמיד עדינים. ואת זה אנחנו לא רואים הרבה – לא בקולנוע הישראלי, גם לא בזה העולמי.
בניגוד למסע של קולירין אל תוך הישראליות, נראה שאת ההצלחה הגדולה שלו נדב לפיד עושה עם הפנים החוצה. הבמאי בן ה-40 כבר יכול להתגאות בשבחי הביקורת בעולם. רבים כאלה נשפכו על סרטיו הקודמים "השוטר" ו"הגננת" שהוזכרו בצמרת רשימות המבקרים האמריקנים לסרטים שלא הוקרנו בארצות הברית, ובצרפת שם הופצו בהצלחה יחסית. לפיד אף עמל בימים אלה על הפקה צרפתית משופעת תקציב בשם "מיקרו-רוברט". לקאן הגיע השנה כחבר בצוות השופטים של מסגרת שבוע הביקורת, ובמהלכה אף הציג את יצירתו האחרונה "מיומנו של צלם חתונות".
לפיד. עם הפנים החוצה צילום: (Getty Images)
"מיומנו של צלם חתונות". תחושה על פני נרטיב
ממרום מעמדו ההולך ומתגבש כיוצר משמעותי באירופה, הוא יכול להתמסר לנטיות הארט-האוזיות שלו, וללכת איתן עד לקצה. הקצה הצורני, אף יותר מזה התוכני. זה הכלי העיקרי שלו, האגרסיבי משהו, לחלץ משהו מתוכנו הצופים, בניגוד לעדינות של קולירין.
לפיד וקולירין. מביאים כבוד
צילום: (Getty Images)
מומלצים
