מה באוזן? ביקורות DVD: אחיות, הלובסטר, בחורות אחרונות ועוד

מדור ביקורות ה-DVD החודשי של אתר "סרט" ו"האוזן השלישית" ממשיך עם ארבעה סרטים טובים שלא יצאו לאקרנים על המסך הגדול בישראל: הקומדיה הפרועה "אחיות" בכיכוב טינה פיי ואיימי פולר, חביב הפסטיבלים "הלובסטר" בכיכוב קולין פארל, קומדיית האימה "הבחורות האחרונות" והסרט הדוקומנטרי "ריץ' היל". את כל הסרטים ניתן למצוא בספריית "האוזן השלישית" בתל אביב ובאתר האינטרנט של "האוזן השלישית"

אחיות

צמד הקומיקאיות טינה פיי ("רוק 30") ואיימי פולר ("מחלקת גנים ונוף") חוזרות לשתף פעולה אחרי סרטם הקודם המשותף והחביב "בייבי מאמא" ואחרי שיתוף הפעולה ארוך השנים שלהם ב-SNL. הפעם מדובר בתוצר המשעשע ביותר שלהן עד כה בסרטו של הבמאי ג'ייסון מור ("פיץ' פרפקט").

העלילה עוקבת אחר מאורה (פולר) וקייט (פיי) הן זוג אחיות בעשור הרביעי לחייהן, שחוזרות לבית נעוריהן רק כדי לגלות שהוריהן מוכרים את הבית. מאוכזבות מהבשורה ובמטרה לפצות על העבר האבוד, הן מארגנות חגיגה פרועה לזכר ימים עברו, אליה הן מזמינות את חבריהם לשכבה לשעבר.

"אחיות", כמו שהבנתם, היא שילוב של סרט המסיבה שיוצאת מכלל שליטה דוגמת "פרוג'קט X" יחד עם קומדיה פרועה על ההשלמה שבהתבגרות ועם הזמן שעבר בדומה ל"שכנים". בהיפוך מתפקידיהן ב"בייבי מאמא", הפעם פולר מגלמת את הדמות החנונית שנדרשת לצאת מעורה וללמוד אחרי שנים להשתחרר ולחגוג, בעוד פיי היא הנערה שמעולם לא התבגרה, עוברת מעבודה לעבודה ולא מצליחה לשמש מודל לבתה בגיל העשרה, שרואה בדודתה את דמות האם ואף מתגוררת עימה ללא ידיעת אימה.

למרות מספר דמויות מוקצנות יתר על המידה כמו אלכס (בובי מויניהאן אף הוא מ-SNL) בדמות של בחור חסר כישורים חברתיים שלוקח כמות גדולה מדי של סמים וברינדה (מיה רודולף, "מסיבת רווקות") כאישה בודדה אותה נידתה קייט בתיכון ונחושה לנקום בה, הסרט מצליח להיות מצחיק לכל אורכו. הכימיה בין פיי לפולר מושלמת וישנו אפילו מסר חכם למדי לגבי ההשלמה עם מי שאתה כיום, לעומת מי שהיית בעבר ולגבי הצורך להתבגר ובו זמנית לא לאבד את חדוות הנעורים. "אחיות" מצליח להיות קומדיה משעשעת ובוגרת מכפי שנדמה בתחילה, שעל אף מספר חריקות ורגעים של הומור נמוך, עושה את העבודה כהלכה.

לעמוד הסרט "אחיות"

הלובסטר

סרטו הראשון באנגלית של הבמאי היווני יורגוס לנטימוס, שזכה להצלחה ניכרת בפסטיבלים ברחבי העולם ואף זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל קאן השנה. "הלובסטר" הוא מעשיה דיסטופית ואבסורדית המתרחשת בעולם בו רווקים נעצרים ונשלחים אל מלון מיוחד, שבו מוקצבים להם 45 ימים למצוא זוגיות. אם לא יעמדו ביעד, יהפכו לחיה – לפי בחירתם. קולין פארל ("ברוז"') מגלם גבר שמתקשה להתאקלם במוסד ומצטרף למחתרת פרטיזנית המסרבת לחיות על פי החוקים הנוקשים.

בדומה לסרטו הקודם והמצליח של לנטימוס, "שיני כלב", שהציג אף הוא עולם סגור בעלי כללים מובחנים משלו בו הדמויות כלואות ללא אפשרות ממשית לצאת ממנו, גם "הלובסטר" הוא סרט שמצליח לבנות כהלכה עולם קולנועי ייחודי, בנוי בקפידה ועשיר בפרטים. לנטימוס יוצר משל על עולם הדייטים של ימינו בו הזוגות השונים מחויבים על ידי החברה להתחתן ולהביא ילדים, גם אם כל מה שמקשר ביניהם הם פרטים שוליים ובלתי חשובים (בסרט הדמויות מתחברות אחת לשנייה לפי מאפיין משותף כמו גמגום או צליעה).

הבעיה היא שהאקסצנטריות שולטת בסרט ובעוד החלק הראשון מתאר בצורה מסקרנת את תמונת העולם הדיסטופי שלנטימוס בנה, חלקו השני של "הלובסטר" מתפזר, העגמומיות, ולעיתים אף הביזאר, משתלטים עליו וכך הצופה נותר עם סרט חכם ובלתי שגרתי, אך גם חסר רגש בצורה שגורם לניכור של הצופה כלפי הדמויות.

לעמוד הסרט: "הלובסטר"

ריץ' היל

ריץ' היל היא עיירה מהסוג שהוליווד לא מתארת. אין בה גורדי שחקים מרהיבים, נוף אורבני סואן וחיי לילה תוססים – להיפך, זה המקום שאנשים משולי החברה מגיעים אליו ללא תקוות מיוחדות פרט להישרדות כלכלית ולקיום בכבוד של משפחתם.

הסרט מתמקד בשלושה נערים תושבי העיירה, שמנסים להתמודד עם החיים ללא עתיד ראוי נראה לעין: הנער הראשון והמקסים מכולם הוא אנדרו, בנו של זמר כושל ואם חולה, שעובר עם הוריו ואחותו שוב ושוב דירות ברחבי ארה"ב בעקבות העבודות המזדמנות של אביו. אנדרו הוא הדבק שמחזיק את הסרט, הוא שומר על הזיק השובב בעיניים, האנושיות שלו מאחדת את המשפחה ביחד והתקווה והאמונה שלו נותנים תקווה שלפחות לו יש סיכוי לעתיד טוב יותר.

דמות מרתקת נוספת היא של הארלי, נער בודד בעל הפרעות התנהגויות קשות (המזכיר את גיבור הסרט "מאמי"), שנובעות מטראומה קשה שעבר בילדותו שנחשפת במהלך הסרט, ונאלץ לגור עם סבתו לאחר שאמו נכלאה בעקבות ניסיונה להרוג את אביו החורג. הארלי שומר על חוש הומור גם כשהעולם מסביבו והוא עצמו מתפוררים לאיטם. הנער השלישי הוא אפצי', ילד כבד משקל ובריון, שנקלע שוב ושוב לקטטות בבית הספר וחולם לנסוע לסין ולהפוך למורה לציור.

הדיוקן של שלושת הנערים ושל משפחותיהם על ידי הבמאים טרייסי ואנדרו דרוז, מצליח להעביר שרטוט מרגש ואנושי של ארצות הברית של השוליים, מדינה שממש לא נדמית כארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. יחד עם זאת שלושת הסיפורים המעניינים כשלעצמם לא משתלבים זה בזה ולא יוצרים שלם הגדול מסך חלקיו ובכך מהווה "ריץ' היל", שזכה בפרס התחרות הדוקומנטרית בפסטיבל סאנדנס, סרט מעניין לצפייה אך גם מפוספס במקצת.

לעמוד הסרט: "ריץ' היל"

הבחורות האחרונות

מבקר: זוהר צלח

ברשימת הסרטים שאני חייב להשלים שיצאו ב-2015 כיכב הסרט הזה. מדובר בקומדיית מטה-אימה כמו "צעקה" או "הסיוט החדש" של ווס קרייבן. סרטו של טוד שטראוס-שולסן עוקב אחרי מקס (טאיסה פארמיגה מ"אימה אמריקאית") צעירה שאמה (מלין אקרמן, "השומרים") הייתה כוכבת סרטי סלאשרים המזכירים את "יום שישי ה-13". מקס מוצאת את עצמה הקרנה של הסרט שפרסם את אמה ונבלעת אל הסרט עצמו.

מ.א פורטין וג'ושוע מילר אחראים על התסריט שהוא הראשון שלהם ועושים עבודה מצוינת. כמצופה מסרט כזה- הוא שוחט את כל הפרות הקדושות של הז'אנר ועושה ממנו צחוק ומצד שני מוקיר את הז'אנר. דמויות המשנה שטוחות אבל מאוד מצחיקות ומוסיפות המון לסרט. ומעל הכל - הסרט מצליח במה שהרבה סרטי אימה, בטח מהסוג הזה, נכשלים בו - ליצור חיבור לדמות הראשית. "הבחורות האחרונות" הוא סרט אימה מאוד כיפי ועשוי היטב אך הוא רחוק מסרטי המטה-אימה הגדולים. למרות זאת אני מאוד ממליץ עליו לחובבי הז'אנר.

לעמוד הסרט: "הבחורות האחרונות"

[*]