ביקורת: אדמה משוגעת / Sweet Mud

הרבה נאמר על "אדמה משוגעת", ואין ספק שחלקן נכונות. מדובר בסרט צובט לב, שישאיר חותם עצוב ומבוהל בקרב צופיו. את החבילה הזו יקבלו הצופים, עטופה בהומור של מצבים מא?תגרים רגשית הקורים במהלך השנה שעוברת הדמות הראשית בדרך לגיל בר המצוה שלה.

"אדמה משוגעת" הוא טוויסט מסקרן בקריירה של הבמאי והתסריטאי דרור שאול. סרט הביכורים של שאול, יליד הקיבוץ, היה הקומדיה "מבצע סבתא" אותה כתב וביים, ונחשבת לתורה בפי לא מעט ישראלים המדקלמים כל שורה ומילה מהסרט. 7 שנים אחרי הסבתא, ועם קומדיה נוספת חבויה בשקו, שאול עובר לדרמה אנושית עוצמתית ביותר אותה יצר עם לא-מעט גורמים.

התסריט של "אדמה משוגעת" השיג לשאול מימון רחב ידיים מארבע מדינות שונות. מדובר בהישג לא קטן עבור סרט ישראלי, שהרי מרבית הסרטים בארץ נאלצים להסתפק בתזרים מזומנים קמוץ יחסית, שמסתמך על ידידים שוחרי קולנוע נכבדים מפאת השקעה שלעיתים רחוקות רק מצליחה להחזיר את עלויותיה. התסריט עורר את חיבתם של אנשי מכון סאנדנס (שאחראים גם לפסטיבל), שתמכו בו ועזרו לשאול להביא את הרעיון לתוצר שקיבלנו.

ואכן, מדובר בסרט מושקע מאד ובנוי היטב (למעט כמה חורים קטנים). אפשר לחלק את מהלך האירועים בסרט לשלושה חלקים עיקריים: הפרולוג, החיים הטובים והחיים הרעים. הפרולוג מהוה מטבעו מעין אקספוזיציה מפוזרת, שמלבד מטרתה לרמוז על מצבה הנפשי של האם, מאפשרת לנו מבט עוקצני על החיים בקיבוץ. אפשר שאפילו מנסה שאול לרמוז בפרולוג, שבעצם מצבם הנפשי התקין של הכל מוטל בספק, אך הרי כל עוד הדבר קורה בחדרי חדרים, איש לא מרגיש בכך. את החיים הטובים של משפחת הגיבור, קוטע אורח החיים המגונן של הקבוצות הקטנות המרוכזות בעצמן וחוששות להרחיב את שורותיהן. משם הדרך לתהום הרגשית כמעט חלקה ומהר מאד מתחיל הצופה להרגיש צביטות כואבות בלב ולבטים מוסריים מאתגרים באשר להשתלשלות האירועים.

במרכז הסרט נמצא דביר (תומר שטיינהוף) הצעיר, שחי בקיבוץ עם אימו (רונית יודקביץ) ואחיו הגדול (פיני טבגר). זוהי השנה האחרונה לחייו של דביר כילד, לפני שיגיע לגיל המצוות המבגר, וכל ההכנות בקיבוץ נעשות על מנת שמחזור הגילאים שלו יזכה בכבוד להפוך מילד לגבר. אלא שהשנה הזו בדיוק הפכה להיות קשה יותר, כאשר אחיו מתגייס, ודעתה של האם מתחילה להיטרף עליה. דביר הצעיר נאלץ להחזיק על כתפיו הפעוטות את אחריות הטיפול באם, בדיוק כשגילויים חדשים ומסעירים על חייו מתחילים לצוף מעל פני המים.

ככל שעלילת הסרט מתקדמת, כך סערת הרגשות של הצופה מתחוללת בקצב כבד יותר, מקשה על הצפיה. ובכל זאת, המח לא מעז להתיק את מבטו של הצופה ולו לרגע אחד מהמסך. אם הפרולוג הצליח להבהיל את הצופה ולגרום לו לחשוב שמהמחזות שראה בהתחלה, ימנעו מכל דבר אחר להפתיע אותו; הפרולוג הטעה. אולי לא מדובר בהפתעה גדולה, שהרי הרמזים נזרים על הקרקע כבר מהדקות הראשונות של הסרט; ברם מצפים לצופה מחזות מביכים-פחות אך שוברי לב.

רונית יודקביץ לא הצליחה לזכות בפרס האקדמיה בתפקיד אימו של דביר, זאת על אף המשחק המדהים שהיא מפגינה בדמות. ובסך הכל, מדובר בסרטה השני של יודקביץ, אחרי שהופיעה באחד התפקידים המרכזיים ב"מתנה משמיים" של דובר קוסאשווילי; וזאת כשכבר אינה ילדה או סטודנטית למשחק המתנסה בעולם החדש. יודקביץ מהפנטת את כל מי שמביט בה כאשר היא מעבירה בדמות האם את נופך חוסר האונים וחוסר הביטחון המתורגמים מהר מאד לאיבוד שפיותה. גם עבודת האיפור שזכתה לה השחקנית ראויה לציון, ומעבירה בהחלט את המסר שמצבה של האם הולך ומדרדר.

גם תומר שטיינהוף מצליח להפתיע עם התפקיד שלו. כילדון צעיר, הצליח שטיינהוף להתעלות מעל לא מעט שחקנים בוגרים יותר ומנוסים יותר ממנו בקולנוע והטלויזיה הישראלית. עבור סרט הקולנוע האמיתי הראשון שלו, המשחק שלו מרגיש נכון וכנה ואמיתי, ומובטח לצעיר הזה עתיד ורוד אם יחליט להתמיד בתחום. דווקא בסצינות הטרגיות יותר, כאשר דביר נאלץ להיות המבוגר בסיפור ולדאוג לאימו – דווקא שם שטיינהוף פורח; בעוד בסצינות המרוגזות שלו, הוא מעביר את המסר באמינות ירודה יותר.

לטובת צילום היצירה שלו, שכר דרור שאול את שירותיו של הגרמני סבסטיאן אדשמיד. אין בתוצאה פרט מיוחד שהיה מצדיק את שכירתו של אדם זר לעבודה, מאשר צלם ישראלי שהיה מסוגל להגיע לאותה רמה. מאידך, אסור לזלזל בתוצר המעולה שהובא לנו, עם כמה שוטים בעיתיים שנלכדו בעינית המצלמה בצורה גאונית (לא מקורית, אבל עדין) ולעיתים אפילו תורמות בעצמן לעגמומיות הגואה מהדיאלוגים השקולים של הדמויות. "אדמה משוגעת" הוא בהחלט סרט שצריך לפנות לו זמן לפני-ואחרי, למרות שאיננו חריג בזמן הריצה שלו.

דירוג: ★★★★★

אדמה משוגעת
ישראל, גרמניה, צרפת, יפן, 2006
הפצה: בוץ מתוק בע"מ, החל מ-28.09.2006
בימוי:
דרור שאול
תסריט:
דרור שאול
שחקנים:
תומר שטיינהוף
רונית יודקביץ
הנרי גארסין
שי אביבי
גל זייד
פיני טבגר
דניאל קיציס

תורך להביע את עצמך. מה תרצה להגיב בנושא?