לג'יין אוסטן יש קהל קוראים נאמן. בניינטיז, בין כל העיבודים ל'על התבונה ורגישות' ו'גאווה ודעה קדומה', נראה היה שאין דבר יותר עדכני מלראות את גווינית' פאלטרו ואמה תומפסון מקריאות מכתבים ממחזרים באחוזה בריטית קרירה. אבל בעשור האחרון אוסטן קצת יצאה מהאופנה והכתבים שלה חזרו להיות משהו ליודעי ובעיקר יודעות ח"ן. ולכן חשוב להבהיר ש'אהבה וידידות' יעבוד גם אצל אנשים שנרתעים משמלות, מחוך ומבטא מעונב. מדובר באחד הסרטים המצחיקים והשנונים של השנה.

'אהבה וידידות' שמבוסס על רומן יותר מוקדם ופחות מוכר של אוסטן בשם 'ליידי סוזן', מדגיש צד קומי וסאטירי נהדר של הסופרת מהמאה ה־19 שלרוב נעדר מהעיבודים הקולנועיים שלה, שמקדשים את הפן הרומנטי והמתקתק בספריה.

במרכז 'אהבה וידידות' עומדת הדמות הנהדרת של ליידי סוזן (קייט בקינסייל), אלמנה יפהפייה חסרת מעצורים שמנווטת את חייה בין כמה משפחות אצולה ובעיקר מסובבת את הגברים שלהן על האצבע. הגיבורה הזו, שכתובה ללא רשעות אבל עם הרבה ציניות, היא במידה רבה דמות פמיניסטית שמקדימה את זמנה - ודווקא בזה לאידיאלים הרומנטיים שאוסטן לרוב כה מזוהה איתם.

וויט סטילמן, במאי עצמאי אמריקאי, מביים סרט שהוא אנגלי למהדרין כלפי חוץ, אך למעשה מוסיף לו פלפל וחוצפה שהביא מקולנוע האינדי בארה"ב. הוא עובד עם השפה השנונה והכה בריטית שהובאה מהמקור הספרותי ומדגיש את הגינונים הנפוחים כדי להוסיף לממד הסאטירי.

גם השחקנים מתעלים על עצמם. בראשם בקינסייל - שחקנית שהלכה קצת לאיבוד כשניסתה להפוך לכוכבת הוליוודית ועכשיו, בגיל 42, מוכיחה עד כמה היא מוכשרת. קלואי סביני, שותפה קבועה של הבמאי, עושה פה תפקיד משנה מצוין. ומתבלט מעל כולם השחקן הבריטי הלא־מוכר טום בנט שמגלם מחזר דביל, וגונב את ההצגה בכל סצנה.

סרט שהוא ממתק, ואחד העיבודים הטובים שנעשו אי פעם לאוסטן.