מעולם לא נשפכו כל כך הרבה מילים והתעורר כל כך הרבה זעם על סרט שהוא כל כך, נו, בינוני. לא טוב, לא רע - עיבוד חדש, סביר ודי סתמי לקומדיית אקשן מיתולוגית מהאייטיז, שבעצמה לא הייתה כזו טובה וחד־פעמית כמו שאתם זוכרים אותה. בקיץ דלוח שבו באמת אין כמעט שום דבר נורמלי על המסך, הוא אפילו מתבלט לטובה.

לא ש'מכסחות השדים' מצחיק במיוחד, או מפחיד במיוחד, אבל יש לו משהו אחד שעובד לטובתו: חן. באולפני סוני הטילו את העיבוד המחודש על הצוות שעמד מאחורי 'מסיבת רווקות' (הבמאי פול פייג והכוכבות קריסטן וויג ומליסה מקארתי), אבל כנראה לא שיחררו להם את הרסן עד הסוף. ואכן התוצאה היא לא אותה קומדיה פרועה ומלאת ניצוצות לה קיווינו.

אבל לזכותה של שלישיית היוצרים, אפשר לומר שהיא ביצעה את המלאכה הבסיסית והוציאה סרט קיץ שמצליח לגרום לך לחבב את הגיבורות שלו. יש משהו יפה בהחלטה לעשות סרט שהוא שיר הלל לנשים חנוניות - חיה שכמעט לא קיימת בקולנוע. יותר משזה עיבוד חדש ל'מכסחי השדים', זה בעצם רימייק נשי ל'נקמת היורמים'.

וויג ומקארתי מגלמות בחינניות את המדעניות, כשהנושא המגדרי כמעט לא עולה כאישיו - ובעצם זה כבר ניצחון. האנטי לסרט בקרב הקהל הגיקי השוביניסטי, שנורא נעלב מהיעדר כרומוזום ה־Y בפרונט (לא, כי ביל מאריי ממש נראה כמו מישהו שהשלים דוקטורט) מוכיח שההיפוך המגדרי האגבי לכאורה הוא עדיין חתרני במידה מסוימת.

זה נכון גם לגבי דמות המשנה של כריס המסוורת' שמגלם בהפוך על הפוך את הדמות של המזכיר החתיך והטיפש כמו נעל שאותו הנשים מחפצנות. שוב, לא בדיחה ענקית אבל זה עובד. אגב, המסוורת' ('ת'ור') מספק את רוב הפאנצ'ים המוצלחים בסרט, ומגלה בו כישרון קומי ניכר. סך הכל נחמד, וזהו.