מה עושה קמצוץ האנשים החיים באיסלנד? מתאמן בכדורגל כמובן. אבל מסתבר שהאיסלנדים לא רק בועטים בכדור, הם גם יצרני קולנוע חרוצים ומוכשרים, מפיקים כבר כמה שנים להיט אחר להיט. בתחילת השנה הוקרן כאן "לב רחב" (הבינוני לטעמי), ועכשיו מגיע אלינו סרט נוסף עטור פרסים ושבחים מארץ הקרח והאש.
"איילים" – צאן וברזל
אייל הוא הזכר של הכבש. מי שמרבה את הכבשים בעדר.
"איילים" מספר סיפור על שני זכרים. שני אחים הגרים בית ליד בית בשממה הבודדת, מגדלים כבשים למחייתם ולא מחליפים מילה כבר 40 שנה. אוזו ומוזו, הגרסה הנורדית.
מי הם אנשים האלה? מדוע חיים כך בבדידות ללא משפחות או זוגיות? ולמה הם לא מדברים אחד עם השני? האיסלנדים הם כנראה לא עם פטפטן במיוחד, כי הרבה מילים לא נאמרות כאן. את התשובות לשאלות האלה אולי נקבל ואולי בכלל לא, במהלך הצפייה בסרט.
"כשהכבשים שלנו שמחות, השמש זורחת וכשהכבשים שלנו עצובות, אין שמש ואין בוקר" – נאמר בתחרות הכבש המובחר. חייה של הקהילה הקטנה סובבים סביב הכבשים. זאת גאוותם, פרנסתם, המורשת שלהם.
כשמחלה מדבקת מתגלה אצל כבשה של אחד האחים, רשויות החוק מחליטות על צעד חירום למניעת התפשטות המגפה: חיסול כל הצאן באזור. החשש מגדיעת שושלת הכבשים המפוארת של המשפחה תוציא את האחים משלוותם ותערער את הכפור ששורר בינם כבר כמעט חצי מאה.
"איילים" – צאן וטבח
סירטונלה Sertonella 