"כלבי מלחמה" אולי מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש לפני כמה שנים, כששני צעירים יהודים ממיאמי (ג'ונה היל ומיילס טלר) התחילו לסחור בנשק בעיצומה של מלחמת עיראק וזכו בחוזים שמנים מהפנטגון, אבל מקור ההשראה האמיתי שלו שונה לגמרי.
הטריילר לסרט
לא צריך להיות חובב קולנוע אנין כדי לשים לב לאיזה סרט נשאו עיניהם יוצרי "כלבי מלחמה". זה בעיקר חיקוי עשוי היטב אך קצת זול ל"הזאב מוול סטריט" של סקורסזה, רק שבמקום ברוקרים חמדנים ומסוממים מוול סטריט יש פה סוחרי נשק חמדנים ומסוממים ממיאמי. שוב אנו צופים בסיפור עלייתם ונפילתם של צעירים אמריקאים גסים ובהמיים, שנכנסו לתעשייה שגדולה עליהם בכמה מידות, עיגלו פינות ולא ממש שמרו על החוק, בשביל לחיות חיים משוגעים ובזבזניים שנראים נפלא על המסך הגדול. רגע, אפילו ג'ונה היל מופיע בשני הסרטים, ובתפקידים די דומים בעצם.
קל להבין מה הביא לפרויקט את במאי הקומדיות הפרועות בדרך כלל טוד פיליפס ("בדרך לחתונה עוצרים בווגאס"). עבורו, זו הזדמנות להתנסות בסרט שעוסק ב"נושאים רציניים" (סחר בנשק, המלחמה בעיראק, מוסריותה של אמריקה) בלי לוותר על הטאץ' הקומי שלו. מי יודע? אולי כמו במקרה של "הזאב", זה יגיע עד האוסקרים. אבל האמת היא שבמקרה הזה כנראה שלא. כי פיליפס אולי עושה כמיטב יכולתו לחקות את הסגנון ההיפראקטיבי של סקורסזה ואת השילוב הייחודי שלו בין פאן לתחושת קדרות, אבל בסוף זה עדיין מרגיש כמו חיקוי חסר בושה ולא כדבר האמיתי.
החדשות הטובות הן שבמבחן התוצאה פיליפס כן הצליח לפחות ליצור סרט מבדר ואינטנסיבי, גם אם לא עמוק במיוחד, שמספר סיפור מעניין ואקטואלי. הוא נעזר מאוד בצמד השחקנים הכריזמטיים טלר ("וויפלאש"), שמוצג בתור הגיבור הקצת יותר מבויש ומוסרי, ומולו היל – שמצטיין בתפקיד סוחר הנשק הבוטה וחסר המצפון. זוהי הופעה מוחצנת מאוד של היל, שנעזר בצחוק קריפי ובשרשרת "חי" תמידית על צווארו. המשחק שלו קומי ומצועצע במכוון, ושואב השראה מדמויות קולנועיות של פושעים גדולים מהחיים כמו אל פאצ'ינו ב"פני צלקת" ובעיקר ג'ו פשי ב"חבר'ה הטובים". הופ, שוב קפץ לו הסקורסזה.
