$
קולנוע וטלוויזיה

וודי משומש

”קפה סוסייטי” הוא עוד סרט שנון על נוירוזה ואהבה. כבר הפסקנו לצפות מוודי אלן למשהו אחר

אורי סיגולי 08:3925.07.16

בעולם המשתנה וחסר הסדר שבו אנחנו חיים, אין דברים רבים עליהם אפשר להסתמך. עם זאת, על דבר אחד אפשר להמר בעיניים עצומות: בכל שנה נקבל סרט חדש של וודי אלן. זה נכון שבשנים האחרונות יצירותיו לרוב מאכזבות ביחס ליכולותיו ושבכל שנתיים או שלוש שמו של הבמאי היהודי נקשר לפרשייה מלוכלכת ולא נעימה בתחום יחסיו הלא נאותים בתוך המשפחה. ועדיין, נחמד מצדו לקפוץ לביקור שנתי מבלי לחכות להזמנה. אלן פועל ללא הפסקה כבר יובל שלם, והפך לאחד היוצרים המשפיעים והמוכרים ביותר בתולדות הקולנוע. כמה יצירות מופת שביים בעברו ממשיכות לנסוך בנו תקווה שאולי ישוב לאיתנו.

 

היבול הוודי אלני לשנת 2016 הוא “קפה סוסייטי” (בסרט המונח מתייחס לחברה הנוצצת), ובו הקולנוען חוזר אחורה להוליווד של שנות השלושים. במרכז העלילה סיפור אהבה בין בחור ניו־יורקי צעיר המגיע ללוס אנג’לס כדי לבנות לעצמו עתיד ובין צעירה ענוגה שאותה הוא פוגש בסוכנות השחקנים של דודו. אלן מגיש לנו שוב את התימות שבהן הוא מתעסק באופן כמעט פתולוגי בשנים האחרונות. והן יחסי אהבה בין גבר מבוגר לאישה צעירה (כמו בשני סרטיו האחרונים, “איש ללא היגיון” ו”קסם לאור הירח”), צעיר מבולבל וטוב לב, נערת חלומות נוירוטית, נוסטלגיה לעבר, וחופן משפטים שנונים על החיים, המוות ומה שביניהם.

 

מימין: סטיוארט ואייזנברג בסרט "קפה סוסייטי" מימין: סטיוארט ואייזנברג בסרט "קפה סוסייטי" צילום: באדיבות בתי קולנוע לב

 

על אף הסביבה המוכרת, “קפה סוסייטי” בכל זאת בולט בשל הצילום היפה של אחד מגדולי הצלמים ויטוריו סטורארו (“אפקוליפסה עכשיו”), עיצוב אמנותי מרהיב, וקאסט שחקנים נאה שכולל את ג’סי אייזנברג בתפקיד הראשי, קירסטין סטיוארט שמפתיעה לטובה, סטיב קארל, וקורי סטול. טוב היה עושה אלן אם היה משקיע מאמץ נוסף בשיפוץ התסריט והדמויות, ולוקח יותר זמן להדריך את שחקניו במקום לגרום להם שוב לעשות וריאציות שונות על אישיותו שלו, אבל לאלה כבר הפסקנו לקוות.

 

אלן מוכיח הצטיינות יתרה, כמו תמיד, בעיצוב דמות האמא היהודייה. הפעם בגילומה של השחקנית ג’יני ברלין, בהופעה מעולה הנתמכת בכתיבה משובחת. כמה מהרגעים המצחיקים והמוצלחים ביותר בסרט שייכים לה, ואלן מוכיח שאת היידישע מאמע הוא מכיר טוב מכולם.

 

“קפה סוסייטי” מנגן בעיקר על נוסטלגיה לתקופה שחלפה, הסרט מציע לעיתים פתרונות עלילתיים קלושים, ובכל זאת, ברגע האחרון נחשף לצופים היכן באמת שוכן לב הסיפור. בסצנה האחרונה אלן מוכיח שעוד יש לו מה להגיד, והוא עדיין יודע לרגש. כמה חבל שכל הדקות שקדמו לכך היו כה ידועות מראש.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x