מי שרוצה להבין כיצד נוצרה אמריקה של דונלד טראמפ — אמריקה לבנה וכועסת של חניונים נטושים, מוטלים עזובים ועסקים שעוקלו על ידי הבנקים — ימצא אותה בסרט המעולה "באש ובמים".

בשקט־בשקט, בין שלל שוברי הקופות המאכזבים של הקיץ, מסתתרת לה בבתי הקולנוע הפנינה הזו. "באש ובמים" הוא לא רק מסוג הסרטים שבקושי מופצים פה בארץ, אלא למעשה סרטים כמוהו כמעט כבר לא קיימים בקולנוע האמריקאי מחוץ לעונת האוסקרים: דרמת פשע אינטליגנטית, מלאת אופי, שמצליחה להצמיד אותך לכיסא עם סיפור מוצלח, דיאלוגים משויפים ומשחק משובח, אבל גם להעביר משהו מעבר על אמריקה שנשכחה מאחור, ביישובי ספר שהפכו לעיירות רפאים.

הסרט מספר על שני אחים נואשים מטקסס (בן פוסטר וכריס פיין), האחד שודד מדופלם והשני "ילד טוב", שיוצאים לבצע שורה של מעשי שוד קטנים במטרה למנוע את עיקול החווה של אמם. אחריהם רודף שריף זקן וקצת סנילי (ג'ף ברידג'ס המעולה) שאיכשהו מבין את מזימתם מצוין. התסריט המהודק והחכם שכתב טיילור שרידן לא מותיר רגע דל על המסך. מסייע לו דיוויד מקנזי, במאי סקוטי לא אחיד בדרך כלל, שנמצא כאן בשיאו ומנצל היטב את המיקום הטקסני כדי ליצור סרט שמלהטט סגנונית ותמטית בין מערבון עכשווי לסרט פשע ומרדפים. אלו שניים מהז'אנרים הכי חשובים בקולנוע בארה"ב — שגם מהווים כר פורה לדיון על מיהו הגיבור האמריקאי, הפעם גם בהקשר אקטואלי.

יש בסרט גם משהו שמזכיר מאוד את "ארץ קשוחה" המופתי של האחים כהן. מקנזי הוא אולי במאי פחות ציני, וכנראה גם פחות מורכב ופילוסופי, אבל לטובתו אפשר להגיד שהוא ממש אוהב את הדמויות שלו. התוצאה היא סרט בלי טובים ורעים, אבל עם הרבה נשמה. לא להחמיץ.