גם אם מעולם לא ראיתם את הקלאסיקה עם צ'רלטון הסטון, הדבר המרכזי שאתם יודעים כנראה על "בן חור" הוא שזה אפוס שמתרחש בתקופה הרומית ובשיאו יש מרוץ כרכרות מלא אקשן. מסע הפרסום לגרסה הנוכחית על עלילות האציל היהודי המסוקס בן חור גם הוא שם במרכז את מרוץ הסוסים המיתולוגי, והוא בהחלט מגיע בסופו של הסרט בסצינה ארוכה ומרהיבה ביותר. מה שפחות הודגש בפרומואים, אך בהחלט נוכח מאוד בסרט, הוא שלפני שמדובר בחידוש לקלאסיקה הוליוודית משנות ה־50, ולפני זה סרט אילם משנות ה־20, זהו קודם כל עיבוד נוסף לספר מפתח שנכתב באמריקה במאה ה־19 ונקרא (שימו לב לרמז הדק) "בן חור: סיפור על ישו".

צפו בטריילר

ולמה כל הטריוויה הזו? כדי להזכיר לצופים שקנו כרטיס בתקווה למצוא כאן עוד "גלדיאטור" מלא חרבות ופאן, שבראש ובראשונה מדובר בסרט מיסיונרי נוצרי. וככזה הוא עושה עבודה טובה מאוד, בלי להביך את הלא־מאמינים. אבל בכל זאת מדובר בסרט מטיפני - בעיקר לקראת סופו. אני כותב את כל זה כי לפי התגובות הקשות ואף הזועמות ל"בן חור" בחו"ל, נראה כאילו מקורותיו של הסרט הם איזה סוד מדינה.

אז נכון, הגרסאות הקודמות הצניעו את ישו יותר, אבל העובדה שמדובר בסרט עם אג'נדה לא אמורה להרתיע צופים, גם לא את הישראלים. אחרי הכל, אנחנו נהנים מאמנות נוצרית בכל קתדרלה ומקהלת גוספל, נכון? "בן חור" גרסת 2016 הוא לא הקפלה הסיסטינית, אבל מדובר באפוס רציני ועשוי היטב שכבר לא רגילים לראות כמותו בהוליווד.

סיפור חברותם־יריבותם של האציל היהודי בן חור (ג'ק יוסטון) והקצין הרומי מסאלה (טובי קבל) נבנה בהדרגה, בקצב מדוד, עד שהוא מגיע לשיאו הנפלא באותו מרוץ כרכרות מפורסם. גם איילת זורר שלנו עושה פה תפקיד קטנטן ויפה בתור אמו של בן חור. התסריט הנבון שכתב ג'ון רידלי ("12 שנים של עבדות") מדגיש את השחיתות והיהירות שפשתה באימפריה הרומית, עם הקבלות מדויקות לימינו, ובבימוי של הבמאי הרוסי טימור בקממבטוב יש הוד והדר שמזכירים סרטים מפעם של הוליווד הקלאסית. הכישלון הקופתי והביקורתי המוחץ של "בן חור" מבהיר שלסחורה הזו כנראה אין כיום קונים, גם בקרב נוצרים אדוקים. חבל, אני דווקא אהבתי.